מפא"י המזועזעת

בני חורין לא רק יודעים, אלא הם מודיעים כי הזכות להסכים כוללת, במהותה, את הזכות שלא להסכים. זוהי החרות... אסור לזלזל במונחים. ודאי, המהות חשובה מהם. אבל, כפי שהיא קובעת אותם, כן הם משפיעים עליה. אפשר לאמר, כי יש השפעת גומלין בין המהות ובין המונח... אולם ישנם אנשים, הטוענים, כי מספיק לה למפלגה מדינית, אם חבריה מסכימים לתכניתה היסודית. ישנם גם, בודאי, בני אדם, האומרים, כי מדיניות היא, לפי טבעה, מלאכה מאוסה. יורשה לי לאמר, כי אלה אף אלה טועים. מהי מדיניות? אם מבינים את המונח כהלכה - ציניקון לא יבין: הוא כסיל מתחכם - הרי פירושה של מדיניות הוא: דאגה לאדם. אנוש, בדרך כלל, דואג למשפחתו הקרובה. זה נאה. ישנם אנשים הדואגים גם לבני משפחתם הרחוקים. זה, בודאי, עוד יותר נאה. וישנם אנשים, המגלים גם דאגה לידידיהם, או מכריהם. כך מתרחב החוג, עד אשר אתה מגיע לבני אדם, הדואגים לבני עמם. דאגה זו היא המדיניות, במשמעותה הפשוטה והעמוקה והרוממה. בעצם, אין מלאכה נשגבה ממנה... מי שדואג בלבו פנימה, לאדם, לבני עמו, יוצר ומקרין אחווה. בימינו, אין להגשים את "הדאגה" הזאת בידי יחיד. כדי לעזור ולהיטיב ולהושיע, חייבים יחידים רבים לאחד את כוחותיהם. כך קמות במדינות חפשיות, מפלגות, המורות דרך, המעלות תכנית, הנושאות תקוה, אך אין זה מספיק, לפי הכרתי, אם ציבור מסויים, הקרוי מפלגה, מסכים זה לתכנית זו או אחרת; דרושה גם אחווה, בלעדיה לא יועיל שלטון, לא יצלח עושר, לא תציל טובת הנאה נהפוך הוא. הללו אך ירחיבו את השיסוע, יקרבו את הירידה. באין אחווה כללית קמות קבוצות השונאות אחת את רעותה.