מעש ההשתחררות העצמית פרק שני: מלחמת השחרור נגד השלטון הבריטי
מיד קמה זעקה אחת גדולה בכל בריטניה: לצאת. לצאת מארץ-ישראל, להוציא את חיילינו מארץ-ישראל! אפשר היה למלא טורים שלמים במובאות מעתוני אנגליה שהעלו, הלוך והעלה, את תביעת הפנוי. ובלווי מקהלה זו, הולכת בריטניה למושב הסתיו של האו"ם. כשהכל, ממערב וממזרח טוענים כי אין היא מסוגלת עוד לשלוט בארץ-ישראל. וב-17 בספטמבר 1947 מוסר שר המושבות בשם ממשלתו "הודעה חגיגית", האומרת, כי אם האו"ם לא ימצא פתרון, שיוסכם על ידי הערבים והיהודים (תנאי המתבטל מעצמו) יוציאו הבריטים את צבאם ואת האדמיניסטרציה שלהם מארץ-ישראל. זו היתה הודעת המפנה. חסל סדר פדרציות וקנטונים ואיזורים אוטונומיים. כל התכניות הללו סוכלו ונמחו. הבריטים יוצאים. וודאי, הם עוד ערכו תמרונים רבים, באו"ם ומחוץ לו. אבל הם לא יכלו עוד לבטל את משמעותה המכרעת של הודעת הפנוי, ככתוב בימים ההם, "בהקלה ובשמחה בלתי נסתרת" על ידי העם הבריטי.
