מעש ההשתחררות העצמית פרק שני: מלחמת השחרור נגד השלטון הבריטי
והמחתרת הוסיפה ללחום, לכבוש נשק מאת המשעבד ובנשק זה להכות בו. אם בווין ניסה להציל את הפרסטיז'ה הבריטית, על סף מושב האו"ם המיוחד, בעזרת התלייה, על ידי העלאתם לגרדום של הלוחמים, הגבורים-הקדושים, גרונר, דרזנר, אלקחי וקאשני, שוב נהרסת הפרסטיז'ה הזאת, כפי שהעיד כתב "הארץ", על ידי מיבצע עכו. אף לקראת מושב הסתיו של האו"ם, בפניו מובאת הצעת וועדת החקירה של או"ם. לסיים את השלטון הבריטי בארץ-ישראל ולחלקה למדינה יהודית ולמדינה ערבית, מנסה בריטניה להחזיר את הפרסטיז'ה לשלטונה, או את השלטון הפרסיטז'ה שלה. והיא שוב משתמשת, מתוך חישו "פוליטי", בחבל התליה. הגבורים-הקדושים ווייס, חביב ונקר מועלים לגרדום. אבל אז אנו מוציאים אל הפועל את האזהרה, שהשמענוה, באזני המשעבדים, במשך כל שנות המחתרת. מלחמתנו, אמרנו להם, היא מלחמת שחרור ולא מלמת נקם. אם לוחמינו נופלים בקרב, אין זו סבה לתגמול. לקחנו בשבי, בקרבות שונים, שבויים בריטיים רבים; לא נגענו בהם; חיי השבוי קודש הם, אבל אם שבויים עברים יוצאו להורג, כזה יהיה גם גורלם של שבויים בריטיים. תליות לא נסבול. והתגמול, שהיה אכזרי, כפי שהיה צודק והכרחי, בוצע בז' מנחם-אב תש"ז.
