מעש ההשתחררות העצמית פרק שני: מלחמת השחרור נגד השלטון הבריטי

בימים ההם החליט מר בן-גוריון, כי ההגנה תיטוש – המלה איתה "הפוגה" -את המערכה המזויינת נגד השלטון הבריטי. אבל הוא גם ניסה לכפות, באיומים ובמעשים, על אצ"ל ולח"י את הפסקת המלחמה. וכל כך למה? המנהיגות הרשמית בקשה מבריטניה שתסכים, כי "האיזור היהודי", אשר על הרחבתו צריך היה לנהל משא ומתן, יהיה, ושוב אחר תקופת מעבר, למדינה יהודית. מר בן-גוריון קיוה, כי ברטניה תסכים להצעה זו, ומשום כך, צריך היה, כפי שדרשו הבריטים, "להשקיט את הארץ". מה היה קורה את עמנו, לו אצ"ל ולח"י היו אף הם מניחים את נשקם? הבריטים היו יכולים לטעון, ובצדק, כי התנגדות העברית דוכאה על ידם כליל. והיו מטילים, בלא מכשול ובלא חפזה, את אחד מפתרונותיהם. היינו חיים היום בגיטו, לו הגיטו היה עודנו קיים. נס הפרישה עמד ליהודים. אצל ולח"י, הוסיפו ללחום. מלחמתם גברה והלכה. דווקא בימים ההם היא הגיעה לשיאים ל מחץ והתמדה, בינתיים התברר, כי בניגוד לצפייתו של מר בן-גוריון וחבריו, לא תסכים בריטניה להקים איזו שהיא מדינה יהודית, או אף להגדיל את העליה היהודית. הדיונים הממושכים בלונדון נסתיימו ללא כל תוצאות, ואז, בהיות מלחמת המחתרת במלוא עוזה, הודיע בוין על נכונותה של בריטניה להעביר את ענין ארץ-ישראל לאו"ם.