מעמדו של הש.ב: המחלה: שלטון ממושך

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ב סיון התשי"ז, 21 ביוני 1957
מתוך:
עמוד 2

ראש הממשלה ,,גילה", כי הוא האחראי לכל השרותים החשאיים במדינה. זוהי המגרעת הראשונה במעמדו של הש.ב. באמרי זאת, אינני מתכוון לאיש, אלא דווקא למהות הדברים. אין, לפי מיטב ידיעותי, אין שום מדינה תרבותית וחפשית בעולם, בה ראש הממשלה ישמש כמפקדה העליון של הבולשת. נכון הוא, כי ראש ממשלה מקבל, מאת השרות החשאי, ידיעות מסוימות אשר הוא עצמו רשאי וחייב להחליט אם ובאיזו מידה להעבירן לאחרים. אבל ראש ממשלה ומפקד בולשת - שילוב משונה כזה לא יתכן אלא במדינה, בה שולט אדם, המוכה בתסביך האחוזה. הכל לו, אף השרות החשאי. ודווקא הוא... שערו בנפשותיכם, קוראת וקורא נכבדים, כי שר האוצר במדינה דמוקרטית יטול לעצמו את הרשות לקבוע, במקום להציע, את תקציב המדינה ואחר יטען, כי חשבון הוצאותיו הוא בסדר גמור, היות ומבקר המדינה חתם עליו. מה הייתם אומרים על אורח חיים ודמוקרטי שכזה? הבעיה ביחס לש.ב, איננה, כמובן, בביקורת חשבונותיו אלא בקביעת תקציבו. מי קובע אותו? הכנסת? ועדת הכספים שלה? ועדת החוץ והביטחון? ועדת משנה משותפת לשתי הועדות? ראשהממשלה יודע כמוני את התשובה לכל השאלות האלו. יוצא, כי השרות החשאי ומפקדו העליון קובעים לעצמם את תקציבו ומבקר המדינה מתבקש לאשר את חשבונותיו, בלי לדעת אפילו את המטרות האמיתיות של ההוצאות. עיני מי ינקר מפקדה העליון של בולשתנו...