מסיבת עתונאים

אנחנו לא ידענו דבר על כך, שהגברת תמר מרוז עומדת לפרסם ביום שישי מסוים את ממצאי מחקרה. פתחנו את העיתון וקראנו את המחקר ואני לא מכחיש, נרעד הלב, כי אמנם מצאנו בו דברים ידועים, אבל מצאנו בו דברים שלא שמענו עליהם מאז יוני 1933. הסיפור למשל על עבדול מג'יד היה ידוע. העניין הרי גם נחקר בבית-המשפט, אבל שמר חנקין שוחח עם עבדול מג'יד, אנחנו לא ידענו. יש עוד עדויות במחקר הזה. אני מסתמך רק על זו. מדוע? משום שאם חנקין שתק 40 שנה, ביודעו סוד כזה, שהוא שוחח עם הרוצח, עם מי שהשתתף ברצח, עם מי שהאיר בפנס והוא יודע מיהו הרוצח, הרי בכל זאת, גבירותי ורבותי, אנחנו יהודים אוהבים את הצדק, משהו עובר בלב כשאתה שוקל, ששני יהודים חפים מפשע, במקום אותם רוצחים עלולים היו להיות נתלים בעכו.