1951-05-18 הריני מצטרף לאלה המביעים חרון-אף כלפי הנערים שהעלו על הדעת – אם העלו על הדעת – להטיל "פצצת ריח ניחוח" בתוך אולם הכנסת. כמובן, לא זה העיקר שהם עמדו לזכות את נחיריהם של הנבחרים במנה גדושה של ריח לא נעים; העיקר הוא שהם העלו על דעתם האווילית את האפשרות של הרמת יד בצורה כלשהי על בית הנבחרים העברי. החסינות של בית הנבחרים של אומה חופשית – ויהיה הרכבה הפוליטי אשר יהיה – ותהיינה החלטותיו אשר תהיינה – איננה עניין למשטרה ואף לא תובטח על-ידי משטרה. החסינות הזאת חייבת להיות בנפש של ה ע ם, בנפש של כל בניו ללא יוצא מן הכלל, החסינות הזאת היא מעבר לכל שיקול, מעבר לכל מרירות, מעל לכל מלחמה ציבורית.
