1951-03-23 מן היום בו נכרתה הברית בין הבתרים וניתנה לנו הארץ הזאת למורשת עולם. מן היום ההוא, החבוי מעבר לאופק ההיסטורי, ועדהיום הזה, מהלך אלפי שנות קיום, יצירה רדיפות והתנגדות, עמדנו נגד אימפריות אדירות, נלחמנו, נפלנו, קמנו, הוכינו, שועבדנו, מרדנו, דוכאנו, הוגלינו, שמנו, גורשנו, פוזרנו לארבע רוחות העולם, נרדפנו על צוואר, הועלינו על מוקד, כמעט שנרמסנו; אך מעולם לא ויתרנו אף על שעל אחד של אדמותינו. אין משל ואיןדוגמא בתולדות האנושות כולה לאמונה זו ולשמירת אמונים זו שאליהן התנפצו כל רוחות הדיכוי והשעבוד הידועים בדברי הימים. אך מי יכחיש, כי רק בזכות האמונה הזאת, הבלתי-רגילה, הבלתי-טבעית, "הדמיונית", ה"כמעט בלתי אנושית", נשארנו על הבמה, על אף היעלמם ללא שיור של אדירי הכוח? מי יכחיש עוד, כי אמונה "בלתי ריאלית" יכולה להיות לריאלית שבעובדות? מי יכחיש, כי רק בזכות "אמונה עובדא" זו חזרנו, אחרי נדודים כדור-עולמיים, לנקודת המוצא, והיינו שוב לאומה?
