מנחם בגין בעצרת עם רבתי בתל אביב: למען הביטחון והשלום נשמור על פרי הניצחון של צבאנו

היסוד השלישי: מבצעי שחרור, לא פגע והיסוג אלא שחרר והישאר, זוהי הדרך... כולנו שונאים את המלחמה כולנו רוצים לראות את בנינו גדלים לנגד עינינו, ולא הרס שמד ושכול. כך אנו רואים את האבדה הקשה והנוראה במבצע חצי האי סיני. 170 בחורים נפלו, אשר אבותיהם ואמהותיהם יתאבלו עליהם עד יומם האחרון עלי אדמות. אף על פי כן זכור תזכרו: במשך שבע שנים נרצחו קרוב ל-1500 יהודים, אזרחים, אזרחיות, חיילים וקצינים. מי ביום ומי בלילה, מי בעיר ומי בעפר, מי בכביש ומי בשביל מי מכדור ומי ממוקש. 1500 משפחות שכולות? על איזו מטרה, על איזו תכלית, על איזו דרך, על איזה שנוי נרצחו ונהרגו במבצעי התגמול שהוכחה בהם גבורה עילאית? האם אחרי מבצעי התגמול לא נהרגו, לא נרצחו, לא המשיך האויב בהכנותיו הקטלניות להתקיף אותנו בבת אחת בכל החזיתות? עתה אתם יודעים להעריך מה הדרך הנכונה ומה הדרך הבלתי נכונה, מבחינת הלאום, מבחינת הנכונות לתת קורבנות בלתי נמנעים למען בטחוננו, למען חרותנו, למען עתידנו. לא מבצעי תגמול, אלא מבצעי שחרור, זוהי הדרך בה נלך. אם באחד הימים נובא ונאמר לכם "על יסוד זכות ההגנה העצמית ועל יסוד הזכות ההיסטורית של עמנו לארץ אבותיו, אנו מציעים מבצעי שחרור, לא רק בחזית הדרומית, אלא גם בחזיתות אחרות, אל תגדפו אותנו, ביחדו אתם, אנשי הממשלה, המוכים במשך 8 שנים בסנוורים; אל תאשימו אותנו באהבת מלחמה, ובתוקפנות. זו הדרך המדינית, ההיסטורית אשר בה אפשר לנצח, בה אפשר להציב גב ובה, עקר העקרים, נחסוך את דמם לא רק של מאות, אלא של אלפים אם לא של רבבות מטובי הבנים... עתה אתם יודעים להעריך מה הדרך הנכונה ומה הדרך הבלתי נכונה, מבחינת הלאום, מבחינת הנכונות לתת קורבנות בלתי נמנעים למען בטחוננו, למען חרותנו, למען עתידנו. לא מבצעי תגמול, אלא מבצעי שחרור, זוהי הדרך בה נלך.