מנחם בגין אל אזרחי ישראל

מתוך נסיון שהיה גם מר וחמור, למדה האומה, ברובה, להבחין במושגים הממלכתיים היסודיים, הלא הם מפלגת הרשות ומפלגת האופוזיציה. הראשונה היא זו המחזיקה בידיה, מעיקרם, את אמצעי הביצוע הממלכתיים, ואילו השניה היא זו השואפת בגלוי, בעקביות, בסבלנות ליטול לידיה היא, כמובן, על פי הכרעתו החפשית של העם, את אמצעי הביצוע המדינתיים ולהעביר את מפלגת הרשות לאופוזיציה, לתקופת זמן, אשר, שוב, העם יחליט עליה... משום כך העלנו עמנו, בקיץ 1955, לדרגת המפלגה השניה בישראל והטיל עלינו את התפקיד הממלכתי, רב האחריות והכובד, של האופוזיציה הראשית בבית הנבחרים. עמנו ראה וידע ויעש - לא למעננו אלא למענו, למען חרותו ועתידו. כך נוהג כל עם בן חורין, מתוך חכמה מדינית עמוקה, כמעט אינסטינקטיבית, להקים מול מפלגת רשות, ביחוד כזו המחזיקה זמן רב בשלטון, מתנשאת מעל העם ומרכה לבניו - מפלגת אופוזיציה רבת כח, אדירת השפעה, שיהיה ביכולתה לא רק להחדיר את החשש המועיל, הבריא, הרצוי מפני הפקרות שלטונית, אלא גם להגיע, בבוא היום, לחילופי שלטון, שהם מהות הדימוקרטיה, חוקתה, צוויה ומשמעותה המוסרית והמדינית... אנחנו קובעים על פי תורתם של אבות הדימוקרטיה, ועל פי נסיונם של עמים רבי, כי שלטון ממשוך נושא בחובו סכנות חמורות לחרות האדם ולעתיד האומה. אנחנו מאמינים בכלל הגדול של הליברליזם, לאמור: לא נוצר האדם בשביל המדינה, אלא להיפך, המדינה נוצרה בשביל האדם. אנחנו מאמינים כי דווקא אמונה זו, שמקורה בתורת ישראל הנצחית, מחייבת את האדם בן החורין לנאמנות ללא סייג, ואם יש צורך, לנכונות הקרבה למען עמו וארצו. הפטריוטיזם האמיתי זהה עם הליברליזם האמיתי, שפירושו לא דכוי האדם והפקרתו, אלא חרות האדם ודאגה לו.