מנחם בגין: אבי המרד העברי

חוסר כוח עברי הדריך את מנוחתו של ז'בוטינסקי משחר נעוריו ועד יומו האחרון עלי אדמות. בתקופת "אדם לאדם כזאב" ועד לקריאה שחוברה (אך לא פורסמה) על-סף מלחמת העולם השניה, הקריאה לנוער העברי להיפקד בשורות הצבא העתיד לקום, מאחר "שנוכחנו לדעת, כי אין דרך אחרת לכבוש את מולדתינו אלא בחרב" בכדי לסלול את הדרך להחדרת רעיון הצבאיות לישראל – העם היחידי בעולם שפורק מנשקו לחלוטין – היה צריך ז'בוטינסקי להסיר שני מכשולים עיקריים. הוא קם להסיר את חותם "האי-מוסריות", אשר "הפאציפיסטים" הכסילים הטביעו על המושג "כוח עברי". ז'בוטינסקי הוכיח, שלא קיום הכוח כי אם חוסר הכוח הוא בלתי-מוסרי; עם אשר על מצחו כתוב "הפקר" מזמין את הפורע, מצמיח פרעות ומרבה רע בעולמינו הרע. מאידך גיסא, היה ז'בוטינסקי נאלץ לסלך את אגדת "הבלתי אפשרי" שנדבקה לרעיון הכח העברי. מטיפי המוסר לא הסתפקו בגינוי הרעיון "המיליטריסטי", הם אף לעגו "לדמיונותיו". עם-בלי-מדינה – וכח צבאי? הכיצד? ז'בוטינסקי הוכיח כי התנאי המוקדם להקמת המדינה הוא הקמת הכוח