ממשל צבאי, בטחון האומה, ראיית הנולד

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ט אדר א' התשכ"ב, 23 בפבואר 1962
מתוך:
עמ' 2

  • יש אומרים כי אי-אפשר לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנחנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערביים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי, ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר-תוקף. והיה כי תקרינה מלחמה איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד בפני הניסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות, ובייחוד במלחמת העולם הראשונה באירופה, של התנגשות מזוינת נגד בן עמו. וכל עוד זהו מצב הדברים, הנימוק, כפי שאמרתי, יש בו כוח שכנוע רב. אבל, האם אין שוויון זכויות במדינת ישראל לתושביה הערביים והדרוזים, במהות הדברים? משום מה עלינו במו ידינו ובמו פינו לבטל את אשר אנחנו נותנים לתושביה ולאזרחיה של מדינתנו ללא הבדל דת ולאום? אנחנו נותנים להם שוויון זכויות בשפתם, בתרבותם, בהתקדמותם המשקית. תושביה הערביים של מדינת ישראל נמצאים מבחינה משקית ואף תרבותית במצב יותר טוב מאשר התושבים הערביים כמעט בכל המדינות הערביות. אם אנחנו נותנים להם שוויון זכויות בתוכן, משום מה עלינו ליטול את הכוח המוסרי שכבר קיים במדינתנו? ועל ידי מה? על ידי המשכת קיומו של הממשל הצבאי ההופך את כל הקערה על פיה. הערבים במדינתנו מתקדמים מבחינה כלכלית, לומדים, מקבלים השכלה, נעים באופן חופשי למעשה, יושבים בכנסת, מדברים ערבית, ובצדק. כולנו הסכמנו לכך, כי מאז נטלנו לידינו את דגל ציון, אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא. משום מה עלינו, על ידי קיום המוסד האדמנסטרטיבי הזה, להוכיח לעולם שאף על פי כן אין שוויון זכויות. להיפך, קיים דבר שאינו קיים בשום מדינה אחרת. נכון, מצבנו מיוחד במינו, אבל הרי אין קשר בין אותו מוסד לבין בעיות הביטחון החיצונית והפנימית. נכון, יש בעיה של הנוער הערבי המשכיל, אבל יש גם בעיה של הנוער היהודי המשכיל, ובכוחות משותפים כולנו מקווים שנתגבר על בעיות אלו. אבל משום מה עלינו לומר לעולם כולו: אין שוויון זכויות לאזרחי המדינה כאשר הוא למעשה ישנו. יוסיף כבוד למדינת ישראל, יוסיף הכרת יציבות למדינות ישראל, יוסיף פרסיטז'ה בין-לאומית למדינת ישראל, - אם אנחנו נבטל את הממשל הצבאי.