ממחתרת למפלגה
מיד אחר קום המדינה, כשהנחנו את אבן הפינה לרמת רזיאל, מה שנקרא הפרוזדור לירושלים, זה היה הישוב הראשון הקימונו אותו לאחר חידוש עצמאותנו, אמרנו את הדברים הבאים: ליישב את ארצנו, לבנות אותה, קודם נלחמנו, עכשיו אנחנו באים לבנות את ארצנו, וצריך בהחלט ללכת להתיישבות. אדוני, יש לנו היום קרוב ל-20 נקודות התיישבות. ודאי שזה פחות ממה שיש לקיבוץ הארצי, אבל אי-אפשר לומר שאנחנו לא התיישבנו במסגרת האפשרויות. זה היה בשלב השני. יש לנו ישובים נפלאים, אותה רמת-רזיאל כבר הזכרתי, מבוא ביתר, אמציה, אנשים אלה ישבו על קו שביתת הנשק והקריבו קרבנות חיים. מדוע זה נעלם מעיני האנשים. נהרגו אנשים שלנו. צור-נתן, בכל המקומות, משמר-הירדן, בהחלט ישנה התיישבות, נכון, יותר קטנה, אבל מדוע לא להעריך אותה. הרי בסופו של דבר זה החל כפי שזה החל, אחרי תקופה כל כך ממושכת של סבל, קרבנות וכד'.
