ממחתרת למפלגה

מדוע אנחנו לא השתתפנו בממשלה הזמנית. אני חושב שיש לכך שתי סיבות. ראשית – אולי הגברת תתמה לשמוע, אפילו לא עלה על דעתנו לבקש לשתפנו בממשלה. משהו מתמיה, אבל אני אומר לך גבירתי, אמת לאמיתה, לא עלה על דעתנו. אנחנו נלחמנו, זכינו להכרזת העצמאות, הסתייגנו מן ההסכמה לחלוקת ארץ-ישראל במפורש הודענו שאנחנו מאמינים שארץ-ישראל תשוחרר כולה, ולא ביקשנו מקום בממשלה. בעצם הוספנו ללחום. במאי, אין לשכוח, עדיין היו יחידות האצ"ל כמעט בכל החזיתות. בהסכמה מלאה, גם היו פקודות מיוחדות מטעם המטה לאצ"ל, היו בקשות. למשל, אני זוכר את הפגישה הדרמטית שהיתה בביתו של יאן, זה היה איש ההגנה, אשר בביתו היינו נפגשים במסגרת תנועת המרי, במשך כ-9 חודשים. אני זוכר לא רק אותו, גם את אשתו, אשה יפה מאד. אנחנו היינו נפגשים שם פעמיים בשבוע, לפחות פעם בשבוע. באותה דירה ביקש יגאל ידין, שהיה אז ראש המטה, לפגוש את חברי ואותי. אמר לנו את הדברים הבאים: אני בא עכשיו מלטרון, טבח, תתקיפו את רמלה. ואני אמרתי לו, יגאל, עם כל הכבוד, אבל אין לנו מספיק כח לתקוף את רמלה. אנחנו היינו אחרי כיבוש יפו, 45 חברים שלנו נפלו. היה לנו בסך הכל שתי מרגמות שלקחנו אצל הבריטים. אמנם היינו עשירים בפגזים של 3 אינטש, לקחנו אלפים רבים מהם מרכבת בריטית. בכלל המחתרת נלחמה מעיקרה בנשק בריטי, אז זה צריך לדעת, לעולם אל תתייאש, אפשר תמיד לכבוש מה שצריך, אם יש לך אידיאל, נכונות, הקרבה וכו'. אבל בכל זאת רק שתי מרגמות עמדו לרשותנו, מעיקרם תת-מקלעים, כמה מכונות יריה. ביקשנו 300 רובים, מפני שהתת-מקלעים נשק קצר טווח, נגדנו עמד הלגיון עם מכונות יריה, עם משוריינים, טנקים לא היו שם, אבל המכוניות המשוריינות הבריטיות, בכל זאת מכונית משוריינת, וגם בארטילריה. למשל בהסתערות הראשונה הבחורים כבשו שליש מן העיר, אחר-כך באה התקפת נגד, עם כל הכלים האלה של האויב, היו צריכים לסגת, תוך הקרבת קרבנות דמים נוראית. אני מספר לכם על השיחה הזו, בעקיפין להשיב על הגברת. אמרתי לו, דרושים לנו לפחות עוד 300 רובים, נשק קצת יותר ארוך טווח, ואז נעשה. בדק ואמר, אין, 300 רובים לא היה בימים ההם. בכל זאת הוא אמר, אני לא מצפה מכם שתכבשו את רמלה, מה שצריך לעשות הוא, על ידי התקפה זו למשוך את הכוחות של האויב מעמק אילון, שהלגיון ירוץ להגן על רמלה, שם היה מצב קשה. הרי נהרגו שם למעלה מ-500 איש, אנשים באו מקפריסין, לא יכלו להשתמש אפילו ברובה, החזיקו את הרובה על הבטן, לא ידעו איך להחזיק רובה. זה היה המצב בימים ההם. זה מה שיגאל ידין סיפר לנו. הוא ביקש, עשינו את זאת, אבידות כבדות מאד. נכון שמשכנו כוחות. אחרי ההפוגה השנייה כבר הצבא כבש גם את רמלה וגם את לוד. בזה היינו עסוקים אז, גם אחרי הכרזת המדינה, בכל החזיתות, גם בדרום, באשדוד, בזרנוגה. ולא עלה על דעתנו לומר תכניסו אותנו לממשלה, פשוט לא עלה על דעתנו, זו סיבה אחת. הסיבה השנייה, אי-אפשר להתעלם ממנה. אני חושב שגם על דעתו של הצד השני לא עלה הדבר. היות ושני הצדדים לא עלה על דעתם, נשאר כמו שנשאר.