מי יתן ולא יהיה צורך…
אנו נשמח מאד להגיע לאותה שעה בה יחולו שנויים פוליטיים כאלה, אשר יביאונו לידי מסקנה כי אין עוד צורך בקיומנו זאת תהיה השעה המאושרת בחיינו ולה אנו מצפים בתשוקה גדולה, אולי גדולה מזו של פ. ב. ובני חוגו. כי לנו עולה הצפיה הזאת לא רק בכתיבת עוד מאמר על נושא פוליטי ברשות הצנזורה, כי אם במלחמת דמים וקרבנות, בבתי סוהר וענויים ורדיפות. הנוער שלנו משלם בחייו עבור השגת "השנויים הפוליטיים" הנ"ל. וככל ש"השנויים הפוליטיים" יאחרו לבוא, כן יגדל מספר קרבנותינו ומידת סבלנו. אין אנו עוסקים במלאכתנו מתוך אהבה למקצוע, או על סמך ירושה שקבלנו מ"רוח המחתרת" בימי העליה השניה. ויום יום הננו מתפללים לכך שנזכה במהרה לסיים את תפקידנו ו"להשמיט את הבסיס הפוליטי לקיומנו". הננו מבטיחים למר פ. ב., שלאחר השגת מטרתנו - שהיא לדעתנו גם מטרתו - נבטל במחי יד את "רוח המחתרת" שבנו, ונהיה אזרחים לא פחות נאמנים ובעלי הכרה של החוקיות הממלכתית, מאשר מי שהוא אחר בארצנו.
