מחתרת בלי שם

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט סיון התשי"ג, 12 ביוני 1953
מתוך:
עמוד 2

אל יספרו לנו, כי האמצעים "הבלתי-רגילים" דרושים בגלל הסכנה החיצונית, הצפוייה מהמחתרת אשר כמעט כל חבריה כבר נתגלו ורק שמם עוד לא נקבע. זכרוני, כי בשנות השלושים התפוצצו פצצות רבות וביניהן בעלות משקל ניכר, בבתים וברחובות שונים של לונדון. הסקוטלנד-ערד קבע, כי מניחי הפצצות אלו הם אנשי "הצבא הרפובליקאי" לוחמי המחתרת האירית. החשודים בהטלת הפצצות, ביו אם באו מקרב האירים "הלונדונים ובין אם מאירלאנד הדרומית, יכלו להסתובב, באורח חפשי, בעיר הבירה הסואנת. הלא היתה זו סכנה בשביל אנגליה ולונדון? אף על פי כן לא עלה כלל על דעת הממשלה הבריטית לדרוש סמכויות חרום מן הפרלמנט ואיש באנגליה לא העיז לומר, כי, בגלל הפצצות התכופות, צריך להעניק לממשלה סמכות-שפיטה ולתובע הצבאי סמכות כלפי אזרחים שאינם חיילים.