מושלים מוקהי חושים

יש משהו חולני בנטיית יהודים להשוות את יריביהם, כדי לפגוע בהם, לרוצחי עמם, לטומאה אשר כמותה לא היתה עלי אדמות. בהשוואה כזו יש טומאת שפתיים. אשר גם ההכאה על חטא ביום הכיפורים, באין עמה בקשת סליחה של אדם מחברו, אינה מכפרת עליה... אבל מדוע קפצו המשמיצים, מתוך סילוף גמור של ההיסטוריה והגיונה... מנסיוננו אפשר להעלות את התשובה. שיטה היא; מפא"י השתמשה בה אפילו לגבי בן-גוריון ורפ"י. ההשוואה לפשיזם ונאציזם יש לה תכלית מחושבת: להקהות את החושים, להביא לאטימת האזניים, לסינוור העינים. אם כזהו היחיד, או הגורם הציבורי, מה טעם לקרוא את דבריו או להאזין להם? הוא יכול להיות צודק, איך אומרים, במאת האחוזים, בענין מדיני, או צבאי, או חברתי ומשקי. אבל מי ישים לב לטענותיו? הוא (כביכול) נוהג כמו... נעצמות העינים, נאטמות האזניים. אין עוד רצון לקרוא, לשמוע. זו השיטה, של הפסילה הטוטאלית, או הטוטאליטרית.