מוסד חדש – רמטכ"לים לשעבר

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט אדר התשכ"ד, 13 במרץ 1964
מתוך:
עמוד 3

האם, איפוא, קשה היה... לשלוח הזמנה אדיבה למר צו'-אן-לאי או לפחות לבקשו, אם טרדותיו לא יאפשרו לו לבקר בישראל, לשגר אלינו כמה מעמיתיו? משום מה לא יצאה מעולם הזמנה, או בקשה מעין זו, מירושלים לפקין. אך עתה, בבוקר עבות אחד, הגיענו קול מטבריה לאמור: הזמינו מידמשלחת רשמית שתבוא מסין לישראל.
ולא אבה המצווה לשאול את עצמו, מה בתנאים הקיימים, עלולה להיות תשובתה של סין. פלא. שמעתי כי מר בן-גוריון אוהב בשעות הפנאי שלו, לשחק אשקוקי. הוא בודאי יודע, כי במשחק שכלי זה מושכל ראשון הוא, כי אין זה מספיק להזיז כלי, אלא חובה לחשב, מה תהיה, או עלולה להיות, תגובתו של הצד, המוזמן למהלך נגדי. אשקוקאים גדולים מחשבים ארבעה, חמישה ואפילו יותר מהלכים יזומים, נגדיים וחוזר חלילה. אבל מי שאינו מחשב לפחות שני מהלכים, של הפותח ושל המגיב, הרי הוא – ייסלח לי על הביטוי המאומץ – פרטץ' גמור. כך באשקוקי, וכך במדיניות.
נניח, כי עצתו הפומבית של ראש הממשלה לשעבר, אשר במשך שנים רבות שמר את השגעון הסיני לעצמו, מתקבלת על דעת ראש הממשלה דהיום והזמנה רשמית לשיגור משלחת ממלכתית יוצאת מירושלים לפקין. כלום כה קשה לשער, מה היתה תשובתם של המוזמנים? סין נמנעה עד היום לשגר נציג דיפלומטי לישראל. בועידות בין-לאומיות שונות מצטרפים דובריה להכרזות האויליות, לפיהן מדינתנו הורתו באימפריאליזם לידתה בקנוניתו ותכלית קיומה לשמש מכשירו. על כך כמובן יש להצטער ומאפשרות שינוי אין להייאש. אבל כל עוד לא חל השינוי המקווה, הן ברור לכל בר דעת, כי סין תסרב לשגר משלחת רשמית למדינת ישראל, או לא היתה משיבה כלל להזמנתה. אי המדינה המזמינה סירוב? מדוע אנו צריכים, מתוך רפלקס מאוחר של סינומניה להשפיל את עצמנו?