1964-03-13 היום אין עוד ספק, כי התוצאה הראשונה של הפוטש האזרחי הזה, היתה דחיית בחירות לכנסת. אמנם חוק יסוד: הכנסת קובע, כי הבחירות הכלליות תתקיימנה כל ארבע שנים אבל סעיף זה בחוק אפשר לשנותו על ידי חוק אחר. זהו, כמובן, ההבדל בין הסתדרות העובדים, על חוקתה המופרת, לבין בית הנבחרים, בו החלטה אינה מספקת, אלא דרוש חוק. אבל גם חוק אפשר לקבל, אם יש מאוחריו רוב. היום אין למפא"י אלא קצת יותר משליש הנציגים בכנסת, בין שני השלישים הנותרים אין שום גורם, המוכן לתת ידו במעל הארכת תקופת כהונתה של הכנסת. אבל לו למפא"י היה רוב מוחלט בבית הנבחרים, את מי היא היתה שואלת, במי ובמה היתה מתחשבת? את מי שאלה, ובמה התחשבה, בהסתדרות העובדים? חוק היתה טוענת, הוא חוק. הרוב החליט. כבד רצונו. והבחירות לכנסת על פי חוק, שהיה מתקבל לפי כל כללי התקנון, היו נדחות גם מפרק לפרק, והיו מתקיימות פעם בחמש או בשש או אולי בשבע שנים. לפי הצורך. של מפא"י, כמובן. איך אמר דוברה בוועד הפועל של ,,ההסתדרות"? דימוקרטיה, טען, אינה מתבטאת רק בסעיפים כתובים, אלא גם בתחושת המציאות.
