1964-03-13 הביטוי השני לגעגועי השיבה, הנוראים בכרסומם, הוא בהיטפלות העונתית המחודשת לשיטת הבחירות בישראל. ודאי, אין לשלול משום איש את זכותו האזרחית להעלות גירה שיטתית, אפילו היא צבועה. ראש מפא"י טוען, כי מחמת שיטת הבחירות הקיימת מכתיב המיעוט את רצונו לרוב. האמת הפשוטה היא, כי זהו בדיוק הדבר אליו שואף מר בן גוריון. כל ילד יכול לעשות את החשבון מה היו, מבחינת מפא"י, התוצאות, לו היתה מתקבל ההצעה הנודעת לחלק את המדינה למאה ועשרים איזורים, אשר לכל אחד מהם יבחר, על פי שיטת הפלורליות, כלומר לא ברוב אלא במספר הקולות הגדול יותר, את נציגו לכנסת. על פי שיטה זו, נוכח רבוי המועמדים הבלתי נמנע, היתה מפלגת שליש, או אפילו רבע, נוטלת את הרוב המכריע של המנדאטים. מפא"י, אשר עם כל אמצעי הלחץ שבידה, מעולם לא השיגה במדינה אלא קצת יותר משליש הקולות, היתה מקבלת, על פי השיטה האיזורית, בין שמונים עד מאה מתוך מאה ועשרים מנדאטים לכנסת. ואז מיעוט בעם, על ידי רוב מלאכותי בפרלמנט, היה מכתיב את רצונו לרוב המכריע של בני העם הזה. לכך ייקרא דימוקרטיה מתוקנת.
