1964-10-12 לאחרונה תעמולת אויבינו הולמת בכיוון זה: לטעון באוזני העולם שאנחנו היהודים באנו, כביכול, לארץ לא לנו, והשתלטנו על חלק ממנה, ומשום כך צריך ״להחזיר״ זכויות. יש לומר את האמת: תעמולת כזב וזוועה זו איננה עוברת בלי אותות. עלינו להזהיר מפניה, עלינו לפעול כנגדה, ובעוד מועד, דווקא לאחר ועידת המדינות הבלתי-מזדהות, כפי שאמרתי, בתוכן לא-עוינות, בחלקן הרב ידידותיות. מול תעמולת הכזב הזאת של אויבינו, עלינו להעמיד שתי אמיתות : הראשונה — זכותו הנצחית של העם היהודי על ארץ ישראל, על ארץ אבותיו. אז לא נדבר על — איך אמר ראשהממשלה באמריקה? — "ancient literatue" (ספרות עתיקה) אלא על זכות נצחית. והזכות היא מקור כוחנו. בשםהזכות הזאת נשאנו את לבותינו לשיבת ציון ובשמה שבנו ,ולא בזכות הכוח שלנו הוא חלק של ארץ מולדתנו: בכוחהזכות — היא כולה שלנו. והאמת השניה - באזור הזה היינו אנחנו הראשונים שהרימונו את נס המרד והמלחמה נגד שיעבוד קולוניאלי ונתננו אות ומופת לעמים, קרובים ורחוקים, איך להשתחרר ממנו.
