1963-04-05 שרי שיגרא ונגררות, את הסמכות להיות הממונה על שרותי הסתר במדינה. חוסר היסוד החוקי לשרותים אלה, אליו הופנתה תשומת לבו של הצבור בדיון על חוק האזנת סתר, הוא משווע מבחינה משפטית. אבל הסודיות, העוטה כביכול את שמות הממונים עליהם, אינה אלא לעג לראש (אל נא, ידיד המגיה, תחשוב, כי טעיתי; לא לרש, לראש).
השמות הנסתרים האלה הידועים בכל העולם, לא רק לשרותי המודיעין, אלא גם לקוראי עתונים. כדי להוכיח את הנחתי, אשוב, לרגעים מספר, למלאכתי מלפני עשרים שנה: אתרגם. ה,,ניו יורק טיימס" מיום ג' השבוע, פרסם, מלונדון דווקא, רשימה הכוללת, בין השאר, את הגלויים המשוערים הבאים: ...[צונזר – ד.ב]...
עד כן ה,,הניו-יורק טיימס". יש יסוד להניח, כי, בעוד הסיפור המתורגם יופיע, מעיקרו בעתוננו דערב שבת הגדול, הרי, במקום השמות המופיעים במפורש בעתון האמריקאי, בלטו פסים לבנים בעתון העברי. וזוהי הפרובינציאליות הנלעגת. אם ה,,ניו-יורק טיימס" פרסם את השמות משמע שכל עתון בעולם, אם ירצה לספק את סקרנות קוראיו, יוכל להעתיקם. יתכן, כי ביום, בו נכתבות שורות אלו, או בלילה בו העפרון האדום ילבין את עתוננו, כבר יקראו, או ידעו, מיליונים אנשים ברחבי תבל את שמותיהם של הממונים על שרותי הבטחון הישראליים. אבל אזרחי ישראל, חלילה להם לדעת, הם לא רק האחרונים לידיעה; הם היחידים לאי-הידיעה.
אפס, יש ואפילו אזרחי ישראל מסוימים יודעים, מי הם האנשים הדואגים לבטחון, עד שיתפטרו. אינני מתכוון לחברי וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. נבחרי האומה הללו, שחובתם, על פי שליחותם, היא לפקח על בטחון האומה, עדיין לא קבלו, מאת ראש הממשלה מתנשא בחימתו, את שמו של מי שבא, באורח זמני, במקומו של מר – למה נעשה נסיונות שווא? – X. אבל באשר למי שעשוי למלא את מקומו, או למי שמקומו נתפנה, יודעים היום N אזרחים בישראל את שמותיהם. הסיבה היא פשוטה. ה,,ניו-יורק טיימס" נמסר בחנויות ישראליות לכל דורשו. הצנזורה המהוללת שלנו לא הצליחה, או לא העיזה, לשים ידה עליו. אלפי אזרחים, אשר קראו במישרין, או קבלו בעקיפין, מהלכים בקרבנו ובפיהם הרזין, הטמירין והנעלמין ביותר למדינת ישראל, מיהו האיש שהתפטר? מי האיש שבא במקומו? מי הוא ראש שרות הבטחון הכללי: ש... ש... סס...ו....דדד... מאז הופיעה חסמבה ברחוב ילדינו, עוד לא היה משחק ילדותי, קרתנו, כזה בסודות, שאין להם לא צורך ולא זכות קיום. מי יודע, אם אין חשאיות משעשעת זו פרי תסביך מחתרת מאוחר, אשר, שעה שהיא באמת היתה דרושה, לא בא, בגלל סיבות שונות, על סיפוקו.
ג
נשוב להערכות המדיניות הסותרות, של הממונה על שרותי הבטחון ושל הממונה עליו. כבר מזמן לא פגע מנהיגה של מפא"י ביסודות הסדר הממלכתי הטוב, כפי שהוא פגע בהם בקומוניקט הבהול והמבולבל הזה. אילו הערכות מדיניות משלו יש למר, המופיע בשמו המלא בעתונות העולמית, או למר X, כפי שהוא נקרא במדינתנו? בהודעה הרשמית אין, ולא יתכן שתהיה בה, אמת. הממונה לשעבר על שרותי הבטחון אינו פנים חדשות בישראל. לא רק לי ידוע, כי, מדי שמעו, במוסד ממלכתי מוסמך, שאלה בעלת משמעות מדינית, היה רגיל להשיב, כי לשאלה מעין זו אין ביכולתו להשיב, באשר – אם זכרון השמיעה אינו מטעני, כאלה היו דבריו החוזרים – אין הוא יכול להיכנס ,,להערכות מדיניות"; תפקידי, היה מוסיף להסביר, הוא להביא את העובדות בלבד. כלום מי שדעתו לא עורפלה על ידי חימה שפוכה יכול להניח, כי לפתע אחרי שנים כה רבות של שרות, בו טבועה הימנעות מהערכות פוליטית, נזקק אחד מנושאי כליו מר בן-גוריון להערכות מסוג זה. הסותרות דווקא את אלו של הממונה עליו, הטוען, בלי יסוד בחוק, כי אין בלתו?
אבל ההודעה הפומבית הזאת היא לא רק כזובת; היא גם מסוכנת מאד. מר X הלך. במקומו בא, באורח זמני מר Y. שאולי יתמיד ואולי ישוב לשרותו הקודם ובמקומו שוב יבוא פלוני לא כל כך אלמוני. ממלאי המקום הללו שמעו לפתע על ,,הערכות מדיניות" של קודמם. אולי אפשר לטעון, כי גורלו ירתיעם מהזדקקות להערכות כאלו. לא תהא זא אלא פשטנות כך לחשוב. הענינים בספירות הגבוהות של חיים ממלכתיים הם מורכבים, לעתים אף סבוכים. אדם, הממלא תפקיד רב אחריות, איננו רובוט, אף אם מישהו ינסה להפכו לשכזה. גם אופיה של הערכה, אם עובדתית או מדינית היא, הוא ענין להערכה. אבל בפעם הראשונה שמעו אנשים, העשויים להיות ממונים על שרותי הבטחון לסוגיהם, כי בתפקידם קשורה הזכות להערכות מדיניות משהלם. וודאי, אם הערכתם אינה מתקבלת על דעת הממונה עליהם, לא תהא להם ברירה אלא להתפטר. אבל הסוגיה הממלכתית היסודית אינה קשורה בהתפטרות, בתוצאה משוני בהערכה המדינית, אלא בעצם הזכות להעלותה. זכות זו אינה ניתנת לשום ממונה על שרותי הבטחון. עיסוקו הוא לקבץ את הידיעות ולהביאן בפני הרשות המדינית הממונה עליו, שהיא, ורק היא, זכאית וחייבת להעריכן מנקודת ראות מדינית. מר בן-גוריון, בהסתבכותו כי קשה היא וברוגזו כי רב הוא, יצר תקדים מסוכן במתן זכות, או ביצירת אפשרות, של הערכה מדינית על ידי מי שחייב, בתקף תפקידו, להתנזר ממנה ללא סייג.
השכל והנסיון מחייבים לומר כי לא הערכה מדינית שונה גרמה להתפטרותו של הממונה על שרותי הבטחון; להיפך התפטרותו גרמה להערכה מדינית חדשה ברחבי תבל. להנחה אחרונה זו אוב אביא הוכחות מן העתנות הבין לאומית.
