לעג הדימוקרטיה החד-מפלגתית

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט אלול התשכ"ג, 18 בספטמבר 1963
מתוך:
עמוד 2

ראשית, מדוע צריכים דימוקרטים לחזק את העריצים האלה מבית? מוקדי התנגדות, פעילו או לוחשת, ישנם עדיין כמעט בכל הארצות, בהן הוקם שלטון יחיד הנתמך על מפלגה יחידה. מדוע צריכים שוחרי חופש לרפות ידיהם של המתנגדים, ובצדק, לדכוי? אם אין רצון, כי יש חשש; אם אין אפשרות, כי יש פחד, לעזור להם נגד מדכאים, מהי ההצדקה המוסרית לסייע בידי מדכאיהם נגדם? ברור, כי שבחי הקידמה והדמוקרטיה, הבאים מבחוץ, הם עזרה אדירה לרודנים, השולטים על כל אמצעי ההשפעה ההמוניים, אשר כמוהם לא עמדו לרשותו של שום שליט בימים עברו על ידי העתונות החד-קווית, ע"י הרדיו החד-קולי וע"י הטלביזיה החד-מגמתית מביאים הרודנים לנגד עיני אלה, היודעים קרוא, ומשמיעים באזני הרבים, שאינם יודעים כתוב, את התיאורים הנלהבים של בעלי סמכא, מאירופה ומאמריקה, של משטריהם. כך מתחזקת השפעתם במידה, שאינה ראוייה לזלזול על ההמונים, אשר ההכאה המתמדת על קדקדם מזוהה, מתוך לעג לטמטום, עם בגרות מדינית.