לוחמים, מטרותיהם ודרכיהם
לא חלפו אלא ימים מספר ושוב באותו עיתון קראתי את שמי לצידו של (בלי פדות התואר דוקטור) חבש אמנם, ההצמדה המלבבת מופיעה במודעה בתשלום, ואין המערכת נושאת באחריות וכו'. אבל האותיות היו מרובעות, עתיקות. משורר יהודי, אולי נשכח. כתב עליהן, כי כל אחת מהן רווייה בדמעות. ובאותיות אלו... עד כדי כך. אין פדות. והבדלה אין. יחד. האם בשניית הקריאה, כאב משהו? שנאתי שקר, על כן לא אבוש ואודה, כי באותו שבר של יחידת הזמן, הדרוש למעבר העיניים, היה איזה מיחוש קליל. לא משום היד המחוברת אל השמאל החדש. אף לא מחמת היד המפרסמת במדור המודעות המשולמות. אלא בגלל האות. כמובן, אין זו אלא שנייה. מיד מתגברים. בייחוד, שמעולם לא היה פינוק במתן שמות ובעריכת השוואות עמוקות. יש התרגלות מחסנת כשריון. שמאל חדש. עתון הגון, חבש ואני. לא כלום. דאגות אחרות בלב. ובעיות שונות, בהן יש לטפל באהבה, לפני כלנו יבושו המבזים – את האות העברית.
