לוחמים, מטרותיהם ודרכיהם

כל לחימה, אימה בה. אנשים סובלים, מקפחים חייהם. מעצר, גולה, שפיכות דמים, הרג. שכול. יתמות. רבונו של עולם, מה יכול להיות נורא מאלה? אם המטרה היא אנושות צודקת, אין משתמשים כל האמצעים, גם אם במקרים מיוחדים אין מנוס מתגמול, הנועד אף הוא להצלת החיים. אבל אם המטרה היא אנטי-אנושית, מרושעת, לא לגאול אלא להשמיד, אין מגבלה, הכל מותר, הכל מופקר – יש השפעת גומלין בין המטרה ובין האמצעים. היא עשויה, או עלולה, לקבוע אותם; הם באים ללמד עליה. זאת ראינו בשנות השלושים והארבעים בגרמניה ובאירופה. ואת זאת אנו מוצאים בימינו, במזרח התיכון וברחבי תבל, לפי-כך, מי שעורך גזרה שווה בין לוחמי מחתרת, בעמנו ובקרב אומות אחרות, ובין אנשי פתח והחזיתות על שמתיהן, גוזר ביזוי על כל אות בכל לשון.