לוחמים, מטרותיהם ודרכיהם
אבל מה על הסרג'נטים? האם תלייתם לא היתה מעשה אכזרי? ודאי שכזה הוא היה. אבל האם סתם ככה לקח האצ"ל שני לובשי מדים בריטיים והוציאם להרוג? כדי לשבור את ההתנגדות העברית, החליט בווין לתלות. מראשית מלחמתנו הזהרנו את הבריטים, כי בשום אופן לא נשלים עם העלאתם לגרדום של חיילי המחתרת. אמרנו, כי אם הלוחמים נופלים בקרב, אין זו סיבה לפעולת נקם. הם מתנדבים. הם יודעים, הם מוכנים. הוספנו והסברנו, כי אם הם נשבים, אין זו סיבה ללקיחת בני ערובה, כדי להביא לשחרורם. סבל בכלא הוא חלק בלתי נפרד של הלחימה המהפכנית. ירצו להמלט ממנו, יבורכו. אנחנו נעזר להם. אכן, קראו לוחמינו דרור לעצמם. לעתים גם עזרנו להם, אם בתחבולה ואם בקרב. אבל היו בידינו שבויים בריטיים, רצינים, סמלים וטוראים, לעשרות; ברבות הימים, לאות לא פגענו בהם. מעולם לא אמרנו: שחררו את אסירינו, וניתן ללכת לשבוייכם. עם תום המבצע, בו נישבו חיילים או שוטרים בריטיים, שילחנום לחופשי. אבל בכל הזדמנות שבנו והזהרנו, כי לא נסבול את תלייתם של חיילינו השבויים.
