להחיות את התנועה הציונית!

הציונות הקלאסית של הרצל, נורדאו וז'בוטינסקי ארבע מטרות היו לה והן: מדינה, ארץ ישראל, ריכוז העם היהודי, או ריכוזו מחדש, בארץ אבותיו, והקמת מדינה שעליה תהיה גאוותם של כל היהודים באשר הם שם, בנוייה על אדני הצדק והיושר, עליה ייאמר בימים אלה, כפי שנאמר בימי קדם, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מכל ארבע המטרות האלה אך הראשונה הושגה. מחמת עובדה זו עלי להביע בשם ידידי הסתייגות מן ההגדרה שהושמעה אמש, לפי עברנו את מחצית הדרך. אין עוד מחצית הדרך לפנינו כפי שאין עדיין מחצית הדרך מאחרונו. אולי אפילו לא עברו את רבע הדרך. ששית אחת של העם בתוך המולדת. חמישית אחת של המולדת בידי העם. איזו מחצית? בוודאי, מבחינה אחת חל שינוי יסודי, שלא ייאמד בשום אחוזים, כי כולו איכות. זכינו לעצמאות, מדינה לנו, כנסת, ממשלה, אופוזיציה, צבא, מכשירים ממלכתיים בידינו. לא בחסדי זרים אנו תלויים עוד: אף לא בחסדם לומר לנו שאנו שבים בזכות ולא בחסד, לא בחסדם אנו קובעים בידינו את גורלנו. זה השינוי המהותי שאין לאמוד אותו בשום מספרים ובשום אחוזים. אבל הדרך, הדרך ההיסטורית של העם, היהודי המפוזר, המתרכז במולדתו? איזו מחצית? איזה רבע? - אנחנו רק בתחילת הדרך. משום כך יהיה עלינו לברר הלילה הזה מה פירוש החייאתה של התנועה הציונית העולמית אשר יחד עמה מדינת ישראל צריכה להוסיף וללכת, כי רב הדרך לפנינו ועוד רבה המלאכה. כדי להחיותה, אנו מציעים להטיל עליה הלכה למעשה חמישה תפקידים: האחד – היסטורי, השני – מדיני, השלישי – חינוכי, הרביעי – מעשי, החמישי – מוסרי. התפקיד ההיסטורי: כדי שהתנועה הציונית תוכל למלא אותו, חובה עליה, מעל הכל, להבחין במושגים, לבררם עד תום ולשאתם בגאווה ובאמונה, ושני המושגים הראשונים: מולדת וגולה. הגיעו לאזננו שמועות שאין זה נאה להשתמש עוד במושג "גולה", ובמקומו מוטב לאמץ לנו אולי את המושג "תפוצה". והסיבה העיקרית לביישנות זו היא, שהתרגום לא נעים, או אפילו מסוכן במידה מסויימת. אם ידידינו בארצות הברית של אמריקה חוששים מפני התרגום של המלה "גולה", יש לי בשבילם עצה: אל תתרגמו. תאמרו באנגלית: "די גולה". האם זו המלה העברית הראשונה שהעמים אימצוה? הם אומרים "איימן" וזה "אמן"; אומרים: "הללויה" וזה "הללו-יה". יגידו גולה. אבל גולה ! משום שזו האמת ההיסטורית, כלפינו ששבנו, ולכפיכם שעדיין לא שבתם. אבות אבותינו הוגלו מעל האדמה הזאת. אבות אבותיכם הם אבותינו. עם אחד אנחנו, כך כתוב, בזה החל הרצל את הציונית הממלכתית הרוממה, המגשימה. הוגלינו, ומשום כך ציוו לנו אבות אבותינו לומר "כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", ומשום כך נצטווינו לומר, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" גולה לתפוצותיה אבל לא תפוצה. זו האמת ההיסטורית. והתנאי לחידושה של הציונות ולהחייאתה הוא קודם כל שהציונים ישאו את הרעיון האמיי הזה לארצותיהם בקרב היהודים, ובני עמים זרים. גולה. ואל תתרגמו. הם יתרגלו...