לבל יאחר נצחונה של האמת (דברים בפתיחת הכנוס הארצי של בית"ר)

המדינה העברית הוקמה. היא קיימת בחלקה של מולדת הקדומים העברית. ברור איפא שמשאת נפשנו לא הוגשמה אלא בחלקה. למדינה אזרחים וחיילים. לא כל האזרחים הם טובים. והחנוך לאזרחות טובה לו זקוקים גם הנשלטים וגם השליטים, הוא עודנו צו שיש להגשימו, או להוסיף להגשימו. יש לנו צבא עברי, אבל צריך שיהיה ברור לכל איש בישראל כי האומה הקטנה, המוקפת מכל עבר והמותקפת כמעט בכל יום לא תוכל לעמוד בפני לחץ אויביה, השואפים להשמידה כליל, אלא אם כן היא תהיה ברוחה אומה לוחמת. לא את הטיפוס של היחיד הלוחם עלינו להקים בימים אלה; הוא הוקם; הוא הזהיר במלחמת חייו; הוא מזהיר ויוסיף להאיר את דרכנו אחרי נפילתו בשדה הקרב, אחרי עלותו לגרדום. עתה עלינו לדאוג, על ידי חנוך יום-יומי, להקים דמות ומציאות של עם לוחם. אחרת לא נעמוד.
גם את השמש הקבוצי עלינו להוסיף לגבש גם היום דורש העם הזה, למען קיומו ועתידו, קרבנות מאת בניו הצעירים. בית"ר שירתה את עצמה, כשמשו הקבוצי, בימים עברו; היא תוסיף לשמשו, כמשרתו הנאמן בימים אלה.. אם דרושה התנדבות לשרותים צבאיים בהם מידת הסכנה וההסתכנות היא גדולה מאשר בשרותים אחרים – חייבת בית"ר להשמיעה את דברה; הנני...
מהי המטרה העיקרית, המרכזית של החנוך הבית"רי בימים אלה, לאחר קום המדינה העברית. אחרים אולי לא יציגו שאלה זו; בוודאי לא בפומבי. כל ימי חייהם לא האמינו בצורך באפשרות ובצדק של הקמת מדינת היהודים, על כן הקמתה לא שינתה בשבילם דבר זולת אולי צורה של עסקנות, שמות ותוארים. אנחנו אשר חלוצים עברנו לפני המחנה בשאתנו, בחנוך ובמעש, בשירה ובקרב בגולה ובציון, את רעיון עצמאות העברית, מבינים כי עצם השגתה מחייב שינוי ערכין ומבט חדש ביחס לתכנו של חניכנו.
אנסה היום לתת תשובה לשאלה מכרעת זו. אנסח אותה במשפט אחד. המטרה העקרית של החנוך הבית"רי בימים אלה היא: לשאת ולהחדיר בקרב הנוער והעם את הכרת הזכות של האומה העברית על מולדתה השלמה.
לא אבוא לטעון כי רעיון חדש הוא. אבל הישן הזה הוא גם החדש. הוא הראשית והתכלית. בלעדיו אין לנו שליחות. ולמעלה מזה: בלעדיו לא תהא תקומה לעמנו, גם אחרי תקומתו מלפני שבע שנים. הכרת הזכות היא העיקר. במשך שבע השנים האחרונות כמעט ונכרתה לא הזכות עצמה, אלא הכרתה מלב הנוער והאומה. אנחנו יודעים כי מסע-ההכרתה היה מאורגן ומכוון. מנהיגים טועים ומתעתעים, מורים טועים ותועים חברו יחדיו כדי לעקוב מלב הנוער והעם את עצם ההכרה כי יש לעם ישראל זכות – שאינה ניתנת לשלילה לא בהחלטה ולא בכוח – על כל שטחי המולדת, שנותרו כבושים בידי צר ואוייב. גם אלמלא מסע הרסני זה, היינו חייבים ללכת אל העם, לבוא אל הנוער ולהחדיר בלבו את הכרת זכותנו הלאומית הנצחית עם המסע הזה ולאחריו - על אחת כמה וכמה...