לבל יאחר נצחונה של האמת (דברים בפתיחת הכנוס הארצי של בית"ר)

המטרה העיקרית של החנוך הבית"רי בימים אלה – מהי? בימים עברו, בימים הטרום ממלכתיים, היו לו לחנוךך, אשר אנו קבלנוהו מאת מדריכנו ונתנוהו למודרכינו, מטרות מסויימות. חלק מהן הוגשמו במלואן; אחרות הושגו בחלקן. המטרה הראשית של החינוך הבית"רי בטרם מדינה היתה לשאת ולהחדיר בקרב הנוער והעם, את עצם הרעיון של המדינה העברית העצמאית... במשך שנות חצי דור נשאנו אנחנו, ראש-בית"ר ותלמידיו, כיחידים בנוער ובעם, את רעיון המדינה העברית לא ככיסוף המרחף מעל לעננים, מעבר לאופק, אלא כמטרה ממשית שצריך להשיגה למען יחיה עמנו ואפשר להגשימה במהרה בימינו במו ידינו. הרעיון הזה היה לנחת הכלל, אף על פי שנגד נושאיו הוקמה חומה לא רק של שינאה תהומית אלא גם של התלוצצות, הגרועה מכל משטמה. וודאי, תנועה הזוכה לפרוץ חומה כפולה כזו ולהנחיל את רעיונה היא לכל העם כולו יש לה במה להתגאות. יש לה יסוד להאמין בשליחותה ההיסטורית, לא רק בעבר אלא גם בהווה ובעתיד. המטרה השניה של החנוך הבית"רי בימים ההם היתה להקים את הטיפוס של הלוחם העברי, הכולל בתוכו את המושגים של חייל וחלוץ, והוא עולה על כל אחד משנים אלה. המטרה הזאת הושגה בתקופת המרד בצורה שאין ספק אם תהיה למעלה הימנה, לא רק בתולדות עמנו אלא גם בקורותיהם של עמים אחרים.
המטרה השלישית של חנוכנו היתה לעצב דמות של אזרח עברי טוב במדינה העברית העתידה לקום.המטרה הרביעית של החנוך הבית"רי היתה לתת לעם את השמש הקבוצי הנכון לכל שרות. אם בחרב ואם באת, אם ביזע ואם בדם. על השמש הקבוצי הזה חלם יוסף הגלילי, וראש-בית"ר ציווה עלינו להקימו ולקיימו.