לא עוד לסגת – נעמוד כעם אחד ! נאומו המלא של מ. בגין במושב המועצה הארצית, ז" בשבט תשי"ז

אנו אומרים: אמנם אנו מעוניינים, כאנשים חפשיים בקיום ארגון בינלאומי. הוא טוב בייחוד כמפגש בין העמים. אהל האו"מ אינו יכול להחליט על עצם זכותנו להיות. משל למה הדבר דומה? אילו היה מישהו מביא את עינינו, אחרי התנגשות אפילו חמורה, בפני ביהמ"ש העליון (איננו צריכים להסביר איך אנו מעריכים את עצמאות המשפט ואת מעמדו, ובעיקר את ביהמ"ש העליון), וביהמ"ש העליון שלנו היה גוזר על אחד שהשתתף בהתנגשות עם זולתו, ללכת בדרך היפנים ולעשות חרקירי. חובה למלא אחרי בס"ד כזה של ביהמ"ש העליון? והאו"ם איננו בית-משפט, אלא הצטלבות-דרכים של אינטרסים. ואם האו"ם – בין אם ע"י יזמת מוסקבה ובין אם ע"י יזמה אמריקאית, ובין אם ע"י יזמה מוזרה ביותר, משותפת של מוסקבה ושל וושינגטון גם יחד, בין בתמיכת הבלוק האסיאתי-אפריקאי או הבלוק הקומוניסטי, ובין בכל קומבינצית-כוחות אחרת שיש לה אינטרסים משלה – אומר לנו לעשות חרקירי לאומי, אנו אומרים לו: לא, לא נעשה שום חרקירי לא נמות כי נחיה, נעמוד על זכותנו – ונקיים אותה.