לא עוד לסגת – נעמוד כעם אחד ! נאומו המלא של מ. בגין במושב המועצה הארצית, ז" בשבט תשי"ז
מאמר עיתון:
חרות
1957-01-11
היה סירוב מוחלט להודיע לעולם עד היכן גבול הנסיגה. מאז עברו חדשיים. ועינינו הרואות אילו שינויים חלו לרעתנו. אי שם בנובמבר 1956 הודיעה ממשלת צרפת באופן רשמי שעזה, בהיותה חלק של ארץ-ישראל, מן הדין שתישאר חלק אינטגרלי של מדינת-ישראל. זאת היתה הודעה בעלת חשיבות הסטורית לא רק מבחינת עזה וההווה, אלא גם מבחינת הניסוח – לשלילה: המצרים לא ישובו. אנו לא נסכים שהם ישובו לעזה. אבל הועלו פתרונות אחרים. אחד מהם הוא: משטר בינלאומי; השני – נציב מטעם האו"ם. עוד לא ברור לי מהו ההבדל בין שני אלה, אבל שניהם הועלו. ואנו כל הזמן טענו: רק לא המצרים. הצרפתים אמרו: עזה מן הדין שתהיה חלק אינטגרלי של מדינת ישראל. אבל אנו לא אמרנו זאת, כלומר: לא הודענו שבשום פנים ואופן לא ניסוג מעזה, לא נכניס אף אחד לעזה, אנו עומדים בעזה ונעמוד בעזה, עזה היא עברית ותשאר עברית.
