כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאה-ושישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ב ניסן תשל"ה – 24 מארס 1975 – הודעות סיעות

אין זה סוף-פסוק. האויב רוצה הרבה יותר. בלשון הימים האלה אשתמש במושג מושאל, ואומר כך: האויב רוצה ב״פנומפניזאציה״ של ישראל. הכיצד? הוא אומר לנו במפורש מה תכניתו, מה שאיפתו, מה מזימתו. נניח שהיה הסדר-ביניים; מצב המלחמה נשאר על כנו; הוא יתבע נסיגה נוספת — מצב המלחמה נשאר בתקפו, עד שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967 ותאפשר הקמת מדינה עראפאתית. אז לא רק ירושלים הבירה, אלא כל ערי ישראל יהיו בטווח אש של האויב, כמו, חלילה, פנום-פן. זאת שאיפתו. או-אז עצם קיום מדינת ישראל מוטל על כף-המאזניים; קיומה בסכנה.

ואם את שני הדברים היסודיים האלה נסביר, לא רק ליהודים אלא לכל אזרחי ארצות-הברית ללא הבדל דת ומוצא, ובכל המדינות החפשיות — יש יסוד להניח כי הבן יבינו, בייחוד נוכח המאורעות המתרחשים לנגד עינינו בחלק אחר של העולם, ובסביבתנו.

נאמר בפשטות: לא יקום ולא יהיה. לא תהיה פנומפניזאציה של ישראל. אנחנו עומדים כאן במערכה על הבטחת מולדת לבנינו אחרינו.

דרוש לנו מסע הסברה על האמת הזאת, היסודית, ובייחוד בארצות-הברית. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא הייתי מציע שדוברינו או נציגינו יעסקו בימים אלה בהרגעתה של יהדות ארצות-הברית. אין שום הצדקה להרגעה כזאת. בלבנו דאגה. לא יפחידונו. אנחנו נפעל בשכל טוב ובלב אמיץ. אנחנו יודעים מה רוצים אויבינו; אנחנו יודעים מה לעשות נגד מזימותיהם. אבל לא נסתיר את דאגתנו. היא עמוקה. שעה רצינית לעם ישראל. ואחינו בארצות-הברית חייבים לדעת את זאת. אל ננסה באופן מלאכותי להרגיע אותם. הם צריכים להיות שותפים לדאגתנו, ויחד נעמוד.