כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות-ושישים-ואחת של הכנסת השביעית – הודעת הממשלה על המצב – דיון
אופוזיציה בבית נבחרים של מדינה חפשית ודמוקרטית מבטאת את השוני, את ההבדל בהשקפות, בהערכות, במסקנות. זה תפקידה הממלכתי, זו חובתה הלאומית. אולם יש יום שבו האופוזיציה מביאה לכלל ביטוי את האחדות הלאומית. זה היום. החל מצהרי יום הכיפורים, כאשר עמדנו בתפילת "יזכור" והתייחדנו בלבותינו עם אלה שאינם עוד, עם אמהותינו ועם אבותינו ועם אחיותינו ותינוקותינו, אשר נרצחו ונטבחו ונשרפו חיים ונטבעו והובלו על-ידי אויב משמיד, נוכח אדישות העולם כולו ממזרח וממערב גם יחד, אלי כל המיתות המשונות בלבה של אירופה; כאשר עמדנו בעיצומה של תפילה זו שאין קדושה ממנה ביום הקדוש ביותר לישראל ונמסר לנו על-ידי ראש הממשלה והשר גלילי על כוונת האויב, מצפון ומדרום, לתקוף אותנו ולנסות להגיע ללב הארץ בהסתערות שריון — מאותו רגע גמלה החלטה בלבנו לדחות את כל השאלות, ואכן יש שאלות, לגבי מה שנתרחש בין כסה לעשור וביום הכיפורים, עד לאחר הנצחון, עד לאחר שיהיה ברור לכל שישראל שב וגבר על אויביו. לא סטינו בכל עשרת ימי הלחימה מעמדה זו. לא נסטה ממנה.
