כולנו נולדנו בירושלים

כן, כזאת היתה עיר הנעורים שלנו. היא איננה עוד. לעולם לא נשוב עוד אליה. בתיה עומדים, גניה מוריקים, עציה יש להם השכלת בסתיו, גם בית-הספר שבו למדת עודנו עומד על תילו – לא עוד עירנו. חרב עולמנו, לא יקום עוד לעולמים, לא נבוא עוד ברחובותיה של בריסק, אין בה יהודי, אין בה בשבילנו מאומה; יש רק זכר האפר שפוזר, ואיננו יודעים היכן הוא