כולנו נולדנו בירושלים

חמישים שנה חלפו מאז. אילו מאורעות התרחשו מאז! איפה לא היית, בעיר ובבירה ובחו"ל, בבית כלא ובמחנות ריכוז ובמגור המחתרת ובמולדת ובתפוצות הגולה – היינו הך. בלילה ההוא, שביום ההוא, כולך נמצא בבית הכנסת הגדול של בריסק דליטא, מעין עיתוק האדם מכל מקום ובכל מקום, אתה רואה לנגד עיניך בית הכנסת במאורותיו ועם בית המדרש הקטן, ועם הדלתיים הרחבות ועם המדרגות המוליכות למטה. על פי הפסוק "ממעמקים קראתיך ה'", כפי שהיו בנויים בתי הכנסיות בתפוצות הגולה. ואת אבא מתחת לארון הקודש ומולו יהודי מתבולל שעבד בעיריה ודיבר רק בשפת המדינה, ואילו שבת אחת לא בא לבית הכנסת, אבל ביום הכיפורים עמד על רגליו, כל היום, ולא יצא לשום הפסקה מבית הכנסת, להוכיח, ללמדך שהוא לא רק מתפלל, הוא גם צם כל היום, אף על פי שהוא מתבולל; ואת השמש הזקן, שעולה על הבמה ואינו מסתפק בדפיקה על הספר הגדול, הפתוח, אלא הוא מוסיף: שה, שה – כפי שהיה מקובל בביתי הכנסת, ביחוד שלא יאמרו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפני שהגיע הזמן; ואת הכותל המזרחי ואת הדלת המיוחדת, הנעולה כל ימות השנה, מאחורי ארון הקודש, שהיתה מיועדת בשביל הרב, אם הוא ירצה לבוא לתפילה לבית הכנסת ולא יהיה עליו לעבור את כל החצר, ואת כל בית הכנסת לאורכו אלא יכנס מאותו פתח שנועד לו במיוחד. ואת בעלי המלאכה, העומדים מימין ומשמאל, לעבר דלת הכניסה ואת כל הקהל, התמים, הטהור, הקדוש, המתפרנס בקושי, החי בדחקות, המקים בית קטון עם ילדים ובו אהבת אם וכיבוד אב ואם ושאיפה אדירה להשכלה, ללימוד, להקדמות. שנאת ישראל מסביב. אבל האור הוא כל כך גדול בבית הכנסת הזה. שם מגובה, ממרחקים, מעזרת הנשים, הנפרדת בעד החרכים מסתכלת אמא - כל אמהותינו, והן מתפללות ועיניהן זולגות דמעות, והן בכל ליבן מתפללות למען האיש ולמען הילדים ולמען יהיו כולם בריאים שלא תהיה מחלה ותוגה ומצוקה בבית. ביום הזה, יום הכיפורים ובלילה הזה – ליל "כל נדרי", יהיה המקום שיהיה. כולך נמצא בבית הכנסת בבריסק דליטא. ועדיין אתה שומע, כפי ששר ברל'ה "יעלה ויבוא", כפי שאותו זמיר שר לנו, ואת התפילה האדירה "והכהנים והעם העומדים בעזרה..."