כבודה של אומה

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ו כסלו התשי"ז, 30 בנובמבר 1956
מתוך:
עמוד 2

כבוד לאומי אינו אותו ,,הונור" מנופח, שהיה ידוע, ביחוד ביבשת אירופה, לפני מלחמת העולם השניה. ככל ערך אנושי חיובי אפשר גם את רגש הכבוד, האישי או הלאומי, להפוך על ידי הפרזה, להתנפחות פתאים. אולם שטות מסוכנת היא, להניח, על ידי הפרזה בממשות כביכול, כי כבוד לאומי הנו מושג ערטילאי גרידא. אח, כבוד, אומר הכסיל, המעמיד פני ריאליסט, מה זה כבוד לאומי? – והוא ממיט אסון על האינטרסים הממשיים והחיוניים ביותר של עמו.

השומרים אנחנו, ביחסינו עם העמים, על כבודנו הלאומי? כדי להשיב לשאלה זו, נתבונן נא, בשורה הראשונה, ביחסינו הפורמליים עם ברית-המועצות. באיגרת הראשונה של בולגנין, שכוונה, בניגוד לכל נוהרג בין-לאומי, ,,לממשלה, לכנסת ולעמלים בישראל", נאמר, כי מוסקבה מחזירה את שגרירה מישראל. על הצעז הזה של האב הרע בכתה נפשו של שר הפיתוח, מר בן-טוב ממפ"ם, שהיתמם ושאל, הלמאי (לא ברור במקור – ד.ב) נשארו על מכונם שגרירי ברית המועצות בלונדון ובפאריס. בימים ההם היה בארץ שגרירנו במוסקבה, מר אבידר. עם צאתו של מר אברמוב מתל-אביב, עוכבה ממש ברגע האחרון נסיעתו של מר אבידר למוסקבה. אבל כעבור ימים מספר חשבה הממשלה והחליטה, כי, אמנם לא ישב שגרירה של המעצמה המאיימת ביישראל, אבל שגרירה של המדינה המופחדת שוב ישוב ושב וישב ברוסיה. במקרים כאלה, הוסבר באורח רשמי אין צורך בהדדיות. ההסבר אינו נכון. דווקא במקרים כאלה של אזהרות הפחדה דרושה הפגנה שקטה של הדדיות אבל נניח לאות כתובה של הפרוטוקול. בכבוד יש צורך?

אם מישהו יטען, כי נוכחותו של שגרירנו במוסקבה דרושה למען ענינים ממשיים, אשר רק הוא, בתוקף מעמדו,יכול לשרתם, תהא זו טענה חסרת שחר ומטעה. מר אבידר הוא שגריר מצויין. הכרתיו בישיבות וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הרושם שלי הוא, כי כל מדינה, לאו דווקא קטנה, היתה יכולה להתכבד בנציג כזה. אולם כל היודע משהו על תנאי העבודה של דיפלומטים במוסקבה, הוא היודע, כי אין למעמד האישי של הנציג כל השפעה על החיוך או על הזעף של שליטי הקרמלין. כרושצ'וב, בהרימו את ידו, או את קולו, או את כוסו, אמר ,,אנו נקבור אתכם" לא רקבאזניו של מיופה הכוח הישראלי, אלא באזניהם של שגרירי אמריקה, בריטניה וצרפת בכבודם ובעצמם. בקיצור, מה שיכול, או אינו יכול, להשיג השגריר, יכול, או אינו יכול, ,,לסדר" גם מיופה כח בחצר וורושילוב. הכלל הזה חל הן על פגישה והן על בעיטה.

עלינו לקיים יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, כל עוד היא מקיימת אותם עמנו. בכך יש לנו אינטרס ממשי. אולם דווקא בהיותנו מדינה קטנה, עלינו לשמור, ביחסינו עם מעצמה גדולה, על כבוד ההדדיות הממלכתית. אם ברית המועצות ,,מסתפקת", למען ההפחדה, במיופה כח בישראל, עלינו להסתפק, בלי פחד, במיופה כח במוסקבה. הממשלה חייבת להחזיר את מר אבידור הביתה.

הכלל החל על רוסיה, חל גם על שכנתנו הקרובה, טורקיה. מדיניותנו הרשמית חטאה רבות לגבי יחסינו עם טורקיה, שהיתה יכולה להיות ידידתנו אם לא להלכה, הרי למעשה. החטא הראשון היה קשור בקידוש הסטטוס קווו במזרח התיכון, עליו עמדה מדיניותנו, במשך שבע שנים, ב,,שתי רגליה". בדיעבד התברר לכל, כי עבידה זו היתה לא על הקרקע, אלא על הראש, בעוד הרגלים מתנופפות באויר. בינתיים נהרסו יסודות ההבנה עם טורקיה, ששללה את ה,,סטטוס קוו" במזרח התיכון מעיקרו, מתחילה; מי שחייבו פגע בשאיפתה האינטימית ביותר... רשימת שגיאותנו לגבי טורקיה אינה שלמה. אולם אפילו חמורות מהן לא היו מצדיקות את הצעד ההפגנתי, שנקטה אנקרה בהחזירה את צירה מישראל. טורקיה מקיימת יחסים דיפלומטיים תקינים עם מדינות שפגעו בה לא מבחינה מוסרית גרידא, לא רק בעקיפין... כיצד הגיבונו על הפגנת אי הידידות של אנקרה? הממשלה מיהרה להודיע, כי גם במקרה זה אינה מחייבת הדדיות וכי מר פישר, צירנו בטורקיה, ישאר במקומו. בינתיים פורסמו ידיעות, כי ממשלת אנקרה מתעתדת לדרוש מצירנו לעזוב את טורקיה. אם דבר זה יקרה, תומט עלינו חרפה כפולה ומכופלת. אך אפילו יותן לו, לצירנו, להינות מאי הכנסת האורחים של טורקיה, הישארותו באנקרה, בתנאים כאלה, היא פגיעה חמורה בכבודנו הלאומי. הממשלה חייבת להחזיר את מר פישר הביתה. כל עוד טורקיה לא תחזיק אלא מיופה כח בישראל, לא ישב באנקרה אלא נציג ישראלי בעל אותו מעמד דיפלומטי.

אנחנו רוצים בכנות (היות ואיננו קומוניסטים, לא נוסיף על מלה זו שום מלה גורעת) בידידות עם האומה הטורקית. אנו מאמינים בשיתוף אינטרסים יסודי בין שתי המדינות. אבל אם מר מנדרס ידבר עמנו רוסית, או ערבית, לא נוכל להשיב לו בסנסקריט או במה-יפית. איננו יכולים להיות ידידים אלא לידידים. עלינו לעמוד על הדדיות הכבוד הלאומי.

השמירה על הכבוד הלאומי מקופלת בדאגה לאינטרסים של האומה. כלל זה מומחש דווקא על רקע ההפגנה הטורקית. בניגוד למתנחמי-השווא הישראליים ליוו הטורקים את החזרת צרים בהסבר מדאיג מאד. משרד החוץ באנקרה הודיע, כי הוא עומד על פתרון הבעייה הארצישראלית במסגרת החלטות או"ם וכל עוד לא יימצא פתרון סופי לבעיה, לא ישוב הציר הטורקי לישראל... החזרת צירנו מטורקיה תוכיח, לא רק לה, כי המצפה ל,,פשרות" מן הסוג הידוע, יחכה לשווא. השארתו החד-צדדית באנקרה תפתח פתח לפירושים, המושמעים לאחר הבהלה הנודעת, ברחבי תבל, כי רכה ישראל... ואפשר ללחוץ. הדיפלומטיה שלנו חייבת ללמוד, כי אומה המוחלת על כבודה, לא רק כבודה ניטל ממנה.