יסודות מציאותיים למדיניות לאומית
נאמר לנו בימים האחרונים, שצבאנו לא יהיה עוד גורם מרתיע, אלא משתפרוץ מלחמה – מכריע, אל לנו להסכים למפנה השלילי הזה.
אני כמובן חייב קודם כל לשאול, מהי החכמה למסור הודעה כזאת באזני האויב: צה"ל לא יוכל עוד להרתיע אתכם מפני התקפות. מדוע צריך להשמיע הודעה פטפטנית כזאת?
אבל לא המדרש עיקר אלא המעשה. אנחנו משוכנעים שצבאנו יכול הוסיף ולהיות גורם מרתיע. שוב אל לנו להשלים באופן פאטליסטי עם מלחמות, שהן כביכול בלתי נמנעות. אם הרשות המדינית נבחרת תקבל החלטות נכונות, ובעקבותיהן צבאנו יהי מוכן, דרוך ובמקומות הנכונים, יהיה ניצב, הוא יכול להיות גורם מרתיע, וע"י כך מונע מלחמות.
הראיה, מה שקרה עד יום הכיפורים, אויבינו חששו להתקפינו, לכן הם עשו הכל כדי להוליכנו שולל. הם לא תקפונו אלא לאחר שהיה ברור להם שצבאנו איננו מגויס, שהוא עומד הרחק מן החזיתות, ואז כמובן הוא איננו מרתיע. כאשר שבע דיביזיות מסתערות על כמה מאות בחורים בדרום, אז הן צולחות את התעלה, והם חוגגים עד היום את הצליחה. אבל לו צבאנו היה עומד במקומו, שום צליחה לא היתה, ניצחון מוחץ היה, ועמנו היה זוכה לשלום, אם לא להלכה בוודאי למעשה, שנים רבות, אולי בדור הזה.
או, לו היה מוכן, המלחמה לא היתה פורצת וכל מלחמה נדחית יכולה להידחות לזמן רב.
הנה ההוכחה שצה"ל יכול להיות גורם מרתיע, כלומר מונע התקפות דמים, בתנאים המתאימים. לכך צריך להוסיף ולבנותו, לכך צריך לומר לאויבינו מה פירושו של גורם מרתיע: אם תתקיפו, תנחלו תבוסה מוחצת. מאחורי זה כמובן לא דיבור אלא מעשה עומד. מצבא אדיר כפי שבנינו אותו, מוכן, דרוך, מלא ערנות, עומד בשעת הצורך במקומות הנכונים, ומתוך קיום אותו מרחב אסטרטגי שבלעדיו עצם קיומה של המדינה עלול לעמוד בסכנה מתמדת, בגלל טווח האש החדש של הנשק שנמסר ביד אויביו.
שום פאטלאליזם, לא במדיניות ואל בצבא, אלא מחשבה לרכישת ידידות ותמיכה, ולמניעת התקפות הדמים של האויב. זו הדרך.
