ימי פרלמנט בכנסת

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ד שבט התשי"ח, 14 בפבואר 1958
מתוך:
עמ' 2

עם זאת, החיובית בתוצאות נוגעת לכנסת עצמה. אולי מותר לומר כי היא מצאה את עצמה - ותהי לפרלמנט. הרושם היה, כי הכנסת כאילו השתחררה מכבלים שאינם נראים לעין. נעלמה ממנה, כמעט כליל, האוטומטיות. לא עוד עסקו חברי הכנסת בהרמת ידיים, הקרויה התעמלות.
הדיונים ערים היו. ההצבעות מחשבות היו, החזיתות היו משתנות. הרוב היה מתהלך. אפשר היה גם במליאה לשכנע. תוך הדיונים הוכנסו שנויים חשובים בנוסח המקורי. כך פועל בית מחוקקים חפשי. אמנם תוך כדי הדיון הער היו גם התפרצויות. שר גער בשר. ראש הממשלה צעק; צעקו עליו. גם דברי עלבון הושמעו, בייחוד כלפי הקומוניסטים, שביחס אליהם מתעורר והולך חשש, כי יתכן והם יעלו על דרך, העלולה להיות יותר מסוכנת להם מאשר למדינה. התפרצויות קולניות ודברי עלבון בוודאי אינם ""COMME IL FAUT, אבל כאלו ישנן וכאלה נשמעים בכל פרלמנט בייחוד בשעת דיון מתוח. זו תופעה רצויה.