יופיטר הרוגז וחקירת הממשלה

באין רצון, או יכולת, ללכת בדרך זו, מהי הדרך האחרת בה ניתן לבטל החלטה מסויימת של הממשלה? כל מי שיתבונן בחוק, המחייב בישראל, יידע את התשובה. סעיף 11 (ג') לחוק המעבר תש"ט אומר: הממשלה תישא באחריות משותפת לפעולותיה בפני הכנסת, תמסור לה דין וחשבון עליהן ותכהן כל עוד תיהנה מאימון הכנסת. סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת, קובע: ,,הכנסת רשאית למנות וועדת חקירה, אם על-ידי הסמכת אחת הוועדות הקבועות ואם על-ידי בחירת וועדה מבין חבריה, כדי לחקור דברים שהכנסת קבעה". במלים אחרות, חבר כנסת הרוצה, בגלל החלטה מרושעת של הממשלה, להביע לה אי-אמון, צריך להניע את אחת הסיעות, ככתוב בתקנון, להגיש הצעת אי-אמון בממשלה; או, אם הוא רוצה להביא במישרין, לידי ביטולה של החלטה בלתי צודקת של הממשלה, הוא יכול להציע לכנסת לבטלה בהחלטה מיוחדת; או, אם הוא רוצה להניע את הממשלה לעשות צעד מסויים, הוא צריך להציע לכנסת לחייב את הממשלה לעשות א'' (כך במקור – ד.ב) הצעד הזה; או, אם אין הוא סומך על וועדה ממונה על-ידי הממשלה, הרי יש לאל ידו להציע הקמת וועדת חקירה פרלמנטרית. כל הדרכים האלו היו פתוחות בפני חבר הכנסת בן-גוריון. שלוש מהן עודן ניתנות לבחירה על-ידו. אך במקום ללכת בדרך, הגזורה ממשטר פרלמנטרי, הקבועה בחוק, בוחר לו האיש הזועם הצע משונה, לפיה הממשלה, הנתונה לפיקודה של הכנסת, תקים ועדה שתקבע במקום הכנסת, אם הממשלה נהגה כשורה.