טבעה של התוקפנות

איש לא יכחיש, כי מניעת המעבר של אוניות ישראליות, או אניות נושאות מטענים ישראליים, בתעלת סואץ, הוא מעשה תוקפנות מובהק. האחרון שיוכל להכחיש זאת הוא נשיא ארצות הברית. לא אחר אלא מר אייזנהואר, הצהיר, לפני שלוש שנים, כי "אין להעלות על הדעת" מצב, בו אניותיה של ישראל לא תוכלנה, כאניותיהן של שאר האומות, לעבור בתעלת סואץ. מצב כזה לא רק נוצר, אלא גם אושר. "אינגה טופט" ו"אסטיפליאה" צופרות בשתיקתן. אבל לא זו בלבד, שנשיא ארצות הברית אינו דורש, כפי שהבטיח, "ממשפחת העמים" להגיב על הפרת החוק הבין לאומי, אלא, להיפך, הוא וממשלתו קוראים במפגיע לפייס את התוקפן בפרסים כספיים למיניהם. ושוב: הפייסנות לא השתלמה. במידה שהקמת הסכר הגבוה באסואן פירושה חדירה סובייטית נוספת למצרים, ועל ידה למזרח התיכון מצד אחד וליבשת אפריקה מצד שני, מתקדמת חדירה זו, על אף ההצעות החד צדדיות, הנכנעות, של וושינגטון.