חנוך ומקריות
אף על פי כן, או דווקא משום כך, כשאי להסב את תשומת לב הציבור למינוי זה. בולטת בו, מעל לכל, מקריותו. עם הקמת הממשלה, הקרויה חדשה, אחרי הבחירות לכנסת הרביעית, לא העלה איש על דעתו, כי מי שהיה במשך עשר שנים ומעלה נציג ישראל באו"ם ושגרירה בארצות הברית, יופקד על מערכות החינוך. מר זלמן ארן, כזכור, היסס מאוד, אם לקבל על עצמו תפקיד זה., אך עסקני מפא"י עשו כמיטב יכולתם, כדי לשכנעו, שלא יעמוד בסירובו. לו מר אבן היה נחשב, אף בעיני מפא"י עצמה, כמועמד מתאים לשר החינוך, הם בוודאי, הם בוודאי לא היו טורחים ככ להשפיע על מר ארן שיקבל את התיק החשוב. עובדא היא, כי האחרון, בהיעתרו להפצרות המרובות, נתמנה שר החינוך, ואילו הראשון צורף לממשלה ללא כל תפקיד מוגדר.
כעבור זמן מה, מחמת הסכסוך המסובך עם המורים, אך, לפי כל סימנים, לא רק בגללו, הגיש שר החינוך את התפטרותו. ושוב: הממשלה, ובתוכה סיעת מפא"י, לא ראתה בשר בלי תיק את המועמד לקבלת המשרה שנתפנתה. כל מי שהשפעה בידו עשה את הכל, כדי להניא את מר ארן מלעזוב את המשרד, אותו הוא החליט לנטוש. הממשלה החליטה לא לקבל את התפטרותו; לכנסת לא נמסרה, במשך תקופת זמן ניכרת, הודעה על התפטרות חבר הממשלה לא רק מתפקידו אלא גם מחברותו בה; ובניגוד לרוח החוק הוסיף מר ארן "לכהן" כשר החינוך, בלי למלא את תפקידו, ועל אף עמידתו על התפטרותו. יתר על כן, משנקבע האיש לניהול זמני של ענייני משרד החינוך בתקופת המעבר, בין התפטרות השר לבין כניסתה לתוקפה, או ביטולה, היה זה ראש הממשלה, עמוס התיקים, ולא מר אבא אבן, נטול התפקיד. לו היה נחשב למי שנועד להיות שר החינוך, משום מה לא נתמנה, לפחות, לממלא מקומו של השר שהתפטר, או לשם מה נמשכה כל אותה תקופת מעבר מזיקה?
