1965-03-12 אנו איננו רוצים בשום פער. אנו מאמינים שחזון של צדק חברתי, משהונח יסודו – מינימום של אמצעי קיום לכל – הרי הוא מתבטא בתהליך מתמיד של התקרבות קצוות, ולא בפער, אלא שהכוון לא יהיה למטה כי אם למעלה. לא פער אלא הפרשיות, בהפרשיות כזאת יש צדק. אדם הנותן מאמץ מול אדם מתעצל; אדם היכול בכשרונו לקדם לא רק את בני ביתו אלא גם את בני עמו, את בני מחוזו, את תושבי מדינתו או תושבי איזורו, ואולי גם את האנושות כולה. כמו שנמצאו מיטיביה מדור לדור – לאיש הנותן את המאמץ והמקדם יינתן הפרש סביר לטובה באמצעי קיום. ראשית, כאמור, זה צודק. שנית, זהו הדבר היחידי שיקדם את האנשות כולה. אך אם שכר אחד יינתן למתאמץ ולמתעצל – הכל יהפכו למתעצלים. לא יהיה כדאי להתאמץ, והאנושות תחיה בסטגנציה ואולי תשוב אחור. על אותו יסוד של מינימום אמצעי קיום לכל, משתבנה ההפרשיות על פי מאמץ וכשרון, לא רק שייעשה צדק תקופה ויהיה לפנינו סולם שבו יהיו עולים בלבד ולא יורדים, אבל בתחתית הסולם הזה לא יהיה עוד איש חסר חמשת המ"מים.
