חזון חברתי וקידמה אנושית

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ח' אדר ב' התשכ"ה, 12 במרץ 1965
מתוך:
עמוד 3

יבושו ויכלמו כל אנשי השיגרה המחשבתית, וכל אנשי הקללה הציבורית, המנסים לזהות לוחמי חופש בישראל, אנשים אשר קמו להלחם למען חרות האדם ולמען כבדו האדם, אנשים אשר סכנו את נפשותיהם, כדי להוציא עם לא רק משועבד אלא גם מושמד מתחום דמים לתת לו סטטוס של עם בן חורין, ולתת מופת לאחרים לאיך להלחם על זכות, על חרות, על כבוד, על כל אותם ערכים אנושיים העושים את החיים כדאיים לחיותם – יבושו ויכלמו כל אלה אשר על ידי האינסנואציה "הימנית" מנסים לזהות אנשים כאלה עם גזענים בדרומה של אמריקה, או עם חוליגנים גזעניים באנגליה או עם כל מי שמייצג את הנסיגה האיומה של האדם לעבר המערה המוסרית ממנה יצא בעיקר ביום בו עמנו שמע את הבשורה: כי לא אתם עבדים ולא עבדים לעבדים, עד אשר תורה אלוהית, נצחית, עברית, אנושית זאת מצאה את ביטויה בשיר המהפכה האדיר לנשק אזרחים, יום התהילה הגיע- נגדנו העריצות...השאלה, איפוא, איננה של התו המלאכותי, האווילי, חסר כל תוכן, של ימין ושמאל ואנו העבר נתבונן בשאלה – האם חזונה החברתי של תנועת ז'בוטינסקי מקדם את אומה ואולי על ידה גם עמים אחרים, אם לאו.