1965-03-12 וכאשר האדם יזכה לעבודת יום מקוצרת מ-8 ועד 7 ועד 6 שעות, תקום בוודאי בעיה חדשה באנושות – מה עושים עם הזמן החופשי. בעיה זאת כבר קיימת, ביחוד בארצות בהן ישנם 5 ימי עבוד בלבד... אבותינו, אשר מפרי מוחם האנושות חיה עד עצם היום הזה, אמרו: הבטלה מעבירה על הדעת. והכוונה היא לא לזמן של בטלה אלא לזמן של מנוחה, של נופש. ומבחינה זאת אולי עמנו יכול לתת דוגמה לכל עמי תבל, כפי שחזו הרצל וז'בוטינסקי. איך? לאחר מותו של שופט בית המשפט העליון לשעבר של ארצות הברית, פליכס פרנקפוטר, כתב עתון אמריקאי גדול, כי השופט והמשפטן המזהיר הזה היתה בו תכונת היהדות העתיקה, ללמוד לשם לימוד. אכן, זוהי תכונת היהודים מימי קדם, הם יצרו את המושג של תורה לשמה. תלמוד לשם תלמוד. התבוננות בגורלו של האדם, נסיון הזדהות עם הנצוח, מחשבה על מה שיהיה לאחר מכן. ואם אנו נחדיר את ההכרה שלא בטלה מצפה לאנוש אשר יזכה לעבודת יום יותר ויותר מקוצרת על ידי הפעלת המח, על ידי הידע, האוטומציה והמדע. אלא שהוא ילמד, חלק ניכר מזמנו החופשי יתן להתבוננות, לחוכמת האדם והעמקתה – הרי לא יווצרו עוד יחסים של אדם לאדם זאב ברחובות קריה, בדרכים, בגנים, ולשפת הים. לא ביטניקים דרושים לנו, לא "המודס" ה"רוקטס" כמו באנגליה ולא התופעה של פשיעת נעורים של "בני טובים" שאין להם מה לעשות עם זמנם ומשום כך הם מתנפלים על עוברי אורח ומוציאים מהאדם את החייתיות במקום לבטא בו את האנושיות. זאת התקופה שבה האדם יכול פחות לעמול למען פרנסתו ועלול יותר לפגוע ברעהו, במקום שיהא להיפך, - יאהב את רעהו ויסעדהו. מבחינה זאת, אנו בני ישראל, על סמך המסורת העתיקה של תורה לשמה, יכולים לתת דוגמה לאנושות כולה. עבודת יום מקוצרת, חילוץ עצמות, פיתוח הגוף למען יהיה בריא. אבל יחד עם זאת לימוד תורה, קניית דעת. אם כך יתפתח האדם לקראת עבודת היום מקוצרת יותר ויותר, הרי באמת נזכה לימים עליהם ניתן יהיה לומר: מתקדם האדם הלכה למעשה ולא נסוג.
