חזון השתיים

לכל הדעות, אם המדובר הוא בדחיית הלחץ להחזרת פליטים ערביים, לא יכולה הצעתנו אלא להדגיש ולחזק את הדחייה. בהצעתנו המקורית היה חלק הנמקתי, אם בסעיף הראשון כולו ואם במשפטים מסויימים של שני סעיפיה האחרונים. חלק זה אינו חסר חשיבות, אבל העיקר, כמובן, היה כלול בקבי­עה הכפולה, כי ישראל לא תחזיר פליטים ערביים לשטחה וכי הפתרון היחידי של בעייתם הוא ביישובם ב­ארצות ערב. ועל העיקר הזה עמדנו. במשך רוב שעות הדיון לא היתה תזוזה בקרב דוברי מפא״י, או הקוא­ליציה, לקראת עמדתנו. ואנו התכוננו, לפי טבע הדברים, להגיש את הצעתנו ליושב ראש הכנסת. אולם בשעה ה­אחרונה - ויש לומר את הדברים ב­מפורש: בעיקר הודות להתערבותו הנבונה של מר זלמן ארן - חל שנוי במחנה הקואליציוני. דובריו הודיעו לנו, כי הם יהיו מוכנים לאמץ, מתוך הצעתנו, ולשלב בהחלטת הכנסת, את הקביעה הכפולה האמורה לעיל. עוד התנהל משא ומתן מזורז לא רק על המשפטים, אלא אף על מלים מסויימות, שהיו חשובות בעינינו, וכתוצאה ממנו הוגשה לכנסת, בשם שבע סיעות, של קואליציה ושל אופוזיציה, או בשם 103 נציגי האומה הנבחרים, הצעת החלטה מוסכמת, היא כללה, בחלקה הראשון. את ההצעה הקואליציונית, שהובאה בפתח הדברים דהיום, ואילו בחלקה השני — את המשפטים רבי החשיבות המדינית, לאמור: "הכנסת קובעת: אין להחזיר את הפליטים הערביים לשטחה של ישראל; הפתרון היחיד לבעייתם - יישובם בארצות ערב״. הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה הליברלית היתה מוכנה, כפי שדוברה הודיע, להצביע בעד ההצעה הקואלי­ציונית המקורית, אך היא הצביעה גם בעד הצעת ההחלטה, שהוסכמה עם הסיעה הפרלמנטרית של תנועת החרות.