חוק המשמעת וחוק השיפוט הצבאי

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ו טבת התשכ"ג, 11 בינואר 1963
מתוך:
3


... מוצע שינוי מסויים
בסעיף 13 לחוק העיקרי מוצע שינוי מסויים וההצעה מטעם הממשלה באה בגלל חוות-דעתו של בית הדין הצבאי לערעורים בערעור פלילי 219/56. אותו בית-דין צבאי קבע שהכתוב בחוק, לאמור ,,עבירות צבאיות שלפי טיבן אין לשפוט עליהן (את האזרח) באשר אין הוא חייל כהגדרתו בסעיף ;, אינו ברור, והוא, בית הדין, ביקש הבהרה על-ידי המחוקק.
אני מברך את הממשלה על התקדמות הבלתי משוערת לגבי חוות דעת של שופטים בישראל. (מר קושניר, האם אדוני סובר שרק בזה אסתפק? הוא קצת יותר מדי פסימי כלפי).
אני רוצה להבהיר לכנסת שבית הדין הצבאי לערעורים לא אמר שהפיסקה הזאת בחוק, הדעת אינה סובלת אותה; הוא לא אמר שבגללה יש שיבוש בהליכים במשפטים פליליים; הוא לא אמר שבגלל הפיסקה הזאת עלול לצאת עיוות דין משום שהשופט, בניגוד לשכנועו, עלול להיות נאלץ להרשיע אדם על-פי סעיף שלפיו הוא כלל אינו אשם. בית הדין הצבאי לערעורים לא אמר אף אחד מהדברים האלה.
אף על פי כן מיהרה הממשלה להתחשב בחוות דעתו של בית-הדין הצבאי לערעורים והביאה לנו הצעת תיקון מרחיקה לכת ביותר: למען הבהירות למחוק את המלים האלו. ברצוני, איפוא להזכיר לכנסת שהיתה חוות-דעת משפטית של בית דין אחר בערעור פלילי 23/62, גם הוא בית—משפט עליון, אבל בית-המשפט העליון במדינה, והשופט של בית-המשפט העליון אשר כתב את פסק-הדין אמר בין השאר: ,,יוצא, איפוא, שאם בית-המשפט דוחה, במסיבות כאלה, את הסבר הנאשם לקיום המגע, חייב הוא להרשיע את הנאשם במסירת ידיעה סודית לפי סעיף 23 (א), למרות היותו משוכנע שלמעשה לא נמסרה שום ידיעה כזאת. תוצאה זו, שהחוק כופה אותה, אין הדעת סובלתה ואף הדאגה לבטחון המדינה אינה יכולה להצדיק שיבוש כזה של דרכי ההוכחה המקובלות בהליכים פליליים". כאשר על סמך חוות-דעת משפטית זאת הצענו לשנות סעיף 24 (א), גילה לנו הממונה על המרצה דהיום מטעם הממשלה שהשופטים אינם מחוקקים. באמת, תורת סתרים הוא גילה. בוודאי שהשופטים אינם מחוקקים, אבל גם הממשלה וגם בית המחוקקים חייבים להטות אוזן קשבת לחוות-דעת של שופטים כאשר הם באים לפרש את החוק. במקרה שעליו דיברתי, לא זו בלבד שהממשלה לא הטתה אוזן אלא סרבה להתחשב בחוות הדעת של שופט בית-המשפט העליון. ואילו במקרה המתייחס לחוק השיפוט הצבאי ההתחשבות היא למעלה מהדרוש.
הייתי איפוא רוצה לבקש את סגן שר הבטחון שיסביר לממונה עליו כי ביחס לחוות דעת משפטית אין לנהוג איפה ואיפה. צריך להתחשב בדעתם של שופטים כאשר הם באים לפרש את החוק.
במידה שמדובר בהצעה זו, טוב שהממשלה התחשבה בחוות-דעתו של בית-הדין הצבאי לערעורים, אבל הפעם עשתה קצת יותר מדי. היות ובית הדין הצבאי לערעורים מבקש להבהיר את הסתום במלים אלה, מציעה הממשלה למחוק אותן. האם זוהי הדרך היחידה להבהרה?
אני סובר שלא צריך למחוק מילים אלה. קראתי את הסעיף המתוקן על-פי הצעת הממשלה ושמתי לב שהוכנסו עבירות אחרות שעליהן אין צריך לשפוט את האזרח בתקופה שאיננה תקופת לחימה. ניחא. אבל אני אבקש את נציגי הממשלה לזכור שיש שתי שיטות של קודיפיקאציה. אחת שאפשר לקרוא לה כוללנית ושניה הקוריה בלעז קזואיסטית. ביבשת אירופה בדרך כלל בחרו בשיטה הראשונה באנשגליה העדיפו את השניה. אבל השיטה האנגלית לעתים תכופות היא מעורבת: יש והיא קובעת כלל מסויים וגם מפרטת מקים. אני סובר שאם בוחרים בדרך הקזואיסטיקה יותר טוב תמיד להוסיף כלל. כל כך למה? משום שאין אדם יכול לומר לעצמו, אפילו יהיה משפטן וידע את כל החוק על מאות סעיפיו, שאינו יכול לטעות.
ייתכן שהוועדה תאשר את כל הסעיפים המוצעים, ובכל זאת איזה שהוא סעיף יישכח. ואז עלול להיות עיוות דין, ואזרח שאיננו צריך לעמוד בפני בית-דין צבאי, יעמוד בפניו אף על פי שלפי רצונו של המחוקק הוא צריך להתבע – אם הפר את החוק – רק בפני בית משפט אזרחי. הייתי איפוא מציע שאמנם נשאיר את כל הסעיפים החדשים על כנם, כפי שהוצעו על-ידי הממשלה, אבל אחרי הפירוט שלהם נוסיף את הכלל הזה, שיהיה מעין שסתום בטחון לעשיית צדק. הסעיף, כפי שכתוב היום בחוק, מתחיל במלים: ,,הרי בנוסף לעבירות של פי טיבן אין להביא אותו לפני בית הדין צבאי, על אלו ואלו עבירות לא יישפט בפני בית-דין זה; אני מציא לאור חוות הדעת של בית הדין הצבאי לערעורים, להפוך את הסדר, למנות את העבירות שעליהן לא יתן האזרח את הדין בפני בית-דין צבאי ולהוסיף עם סיום פרוטן את הכלל הגדול.