חוטים נקרעים

המשבר לא "פרץ"; הממשלה הביאה אותו עלינו.. אין לה תרופה לחלי, שהיא עצמה הכניסתהו לגוף האומה, אף לנפשה. היא אינה פונה למקום בו אזרחים מתאוננים. צריך למשוך, בחוזק רב, את תשומת לבה למקום זה. כך קראנו לאחר ההפגנה הנזעמת באשדוד. עדיה לא שמו השליטים לב לאבטלה שרבתה בה. רק אחריה אצו רצו שרים ומזכירים, כדי לשאול מה קרה ועל איזה בגד אפשר לתפור טלאי. כך היה בדימונה ובקרית שמונה; כך בוודאי יהיה עם מטוויותיה של פתח-תקוה. אין לממשלה לא דרך. לא תכנית, לא פתרון...זאת היא, בימים אלה ההכרה המתפשטת בחוגי צבור נרחבים. ממשלה זו אינה דואגת לאזרחים, אלא אם הם מדאיגים אותה. באמצעי לחץ מיוחדים. קשה, ואולי אי אפשר, להפריז בחומרת הסכנות הכרוכות בהכרה זו. אם תהיה, כפי שהיא עלולה להיות במהרה לנחת הכלל.