ונקרא לה איכבוד

מאמר עיתון: היום
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ח' סיון התשכ"ו, 27 במאי 1966
מתוך:
עמוד 3

אנו יודעים, לאן הביאתנו חכמה זו. היהודי חי בהשפלה מתמדת. ומה שגרוע ונורא יותר: היא חיה בו מבלי שהוא ירגיש בה עוד. משה – האדיר והקדוש בשמות האדם – היה למוישה, או למושקה, ללעג ולקלס. הנביא אציל הנפש, הבורח תרשישה, כדי לא לנבא חורבן איננו עוד יונה אלא יוינע, לזלזול ולפגע. ויש תחום מושב, ואין זכויות אדם. ויש התנפלויות ואין אפילו הגנה עצמית, הטבעית לכל חי. ויש פריץ. ואין עוד מה יפית אלא מה-יופיס, מחול וזמר – או, בעברית החדשה, מחזמר שכזה – עד ככלות שארית הכבוד באדם שנצטוה לברך כל יום על גבורת ישראל ותפארתו.