וטו למועצת הבטחון או לבטחון ישראל

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ז אלול התשכ"ג, 6 בספטמבר 1963
מתוך:
2

הברירה בין חוסר תגובה ובין היעדר גנוי הובהרה לעיל בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אך איש לא יטען, כי גנוי הוא דבר רצוי. אינני סור, כי הוא תמיד בלתי נמנע.

עלינו להשתדל לכןן את תגובותינו כך, שלא יהיה הפרש זמן רב ביניהן ובין התקפות האויב המקומיות. הנסיון שוב מלמדנו כי מרחק ניכר, של ימים או שבועות, בין מעשי התוקפנות ובין פעולת ההגנה הלאומית הצודקת, הוא מכשול להבהרת צדקתנו. הענין הוא פסיכולוגי; בעיקרו הוא בודאי פוליטי. אסור לזלזל בו.
כידוע, קיימות בכל מטה של כל צבא תכניות שונות ומפורטות ,,לכל מקרה". מטה אחר יודע על קיום תכניותיו של רעהו או אוייבו וגם אם הן נשארות על גבי הנייר. אך בתנאים המיוחדים שלנו, צריך שבמטה, ובדרגי הפיקוד האחרים, תהיינה לא רק התכניות הגדולות, הנהוגות בכל צבא, אלא גם תכניות פעולה, מצומצמות בהיקפן, לתגובה מקומית, שתבוצע, בשעת הצורך, במהירות האפשרית. הניתן הדבר לעשותו? שוב אזכיר את נוקייב. אמנם בין הפעולה ובין התקפות האויב המרובות, השיטתיות, עבר זמן רב, אבל ההכנות עצמן לקראתה נעשו, כפי שמפקדיה הודיעו בגלוי במשך שעות ספורות.
גם מצב זה אינו רצוי. ההכנות יכולות להיות ממושכות, כפי שהתכניות חייבות להיות מדוייקות. גישה כזו תמנע תקלות ופגיעות. ובבוא ההוראה, שהיא מסמכותה הבלעדית של הרשות האזרחית הנבחרת, הממונה על הכוחות המזויינים, תצא היחידה ותפעל בסמוך, ככל האפשר, לזמן ההתקפה של האויב.
יתכן כי בדרך זו נמנע גנויים, לפחות חד-צדדית של האויב, הפקרת הדם היהודי לשופכיו.