1960-05-13 מנין אהבת הרצל? קורה ברגש אנושי, שאין פשוט ואין אצילי הימנו: הכרת תודה. רבים מכחישים, אם בעצב ואם בחיוך, את קיומו של רגש זה. אדם, הם אומרים, המיטיב עם זולתו, וביחוד עם עמו, אחת נחלתו: כפיית טובה. יורשה לי, אדוני היושב ראש, לסתור את הטענה המקובלת. השוללים את הכרת התודה, משום שישנה כפיית טובה, יידמו לאלה שישללו את האהבה משום שישנה שנאה, את האמת משום שישנו כזב, את הצדק משום שישנו אוון, את הטוב משום שישנו רשע. בקיום הסתירות הללו אולי צפון מיסתורין הקיום, והעובדה, הידועה לנו משחר נעורי האומה, כי הכרת התודה למי שמיטיב עמה עולה אחר מותו אינה אלא מאשרת את קיומו הנצחי של רגש אנושי זה ומבשרת את נצחונו הבלתי נמנע, על אף כפויי הטובה ועמלם כי שווא הוא... על מה הכרת התודה להרצל, לא של דור גאולים אחד, אלא של כל הדורות הבאים? הוא יצר אחרי הפסקה, שאין דומה לה בתולדות העמים, את המדיניות הלאומית. הא כיצד? מדיניות בלי מדינה? כן, וזו גדולת היצירה: יש מחסר. וזו חוכמתה שמקורה הכרת השליחות. איך, במה, ומתי נתן הרצל לעם בלי מדינה מדיניות להקמת המדינה? הוא רושם: ,,היום אני אומר: אני אנהל ענינים עם אדוני הארץ כאחד מהם". הטא קובע: ,,כל הדבר צריך להעשות על פי הכלל הפשוט ביותר שבעולם, לאמור: do ut des". והוא מכנס, מתורך התמרדות גלויה נגד המנהיגות הרשמית של דורו את הכנסיה הלאומית היהודית - כך הוא רואה ומכנה את קונגרס הציונים - המקבלת ומצהירה את מגילת הזכויות של העם היהודי, בשובו, או ברצותו לשוב, למולדתו. זאת היתה פרשת הדרכים. באחת מהן הלך, או הוסיף לכת, השתדלן היהודי, כפוף הגו; בשניה, בחדשה, החל לעלות ולהעלות המדינאי היהודי, שסמכותו בכוחו בשליחותו. ,,יזכרו, שהם באי כוחה של האומה הישראלית המפוארת ברגע היסטורי". זו קריאתו של הרצל לחברי משלחת, העומדת בראשותו להתייצב לפני אחד השליטים האדירים בימיו. ואיך נטע בנו הרצל את השאיפה למלכות, לחידוש ימינו כקדם? הוא לא רק חזה את רעיון המדינה בגדולתו; הוא גם ראה אותו בפשטותו. ואולי מפליאה הפשטות מן הגדולה. הרצל המחיש בני עצמו, ובפני כל אלה שהיו מוכנים לקרוא לעצמם תלמידיו, את מדינת היהודים על דגלה ועל חוקתה ועל משפטה, על נציגיה וחייליה, על שאיפתה לצדק חברתי, על עריה, כפריה ודרכיה, אפילו על אות ההצטיינות שלה, הלא הוא מעין Legion dhonneur ,,כבוד ישראל" עם סרטו הצהוב, ללמדך, כי ,,העולם צריך להכיר על ידינו מה שנחשב לבלתי אפשרי זה אלפיים שנה: כבוד היהודים". כמובן, הרצל ידע, כי הפרטים עשויים להיות שונים מן המוצעים. ,,איני חושב אפילו רגע אחד, שמדינת היהודים תקום באותה צורה שתארתיה, החי הולך ומתפתח באופן בלתי תלוי באדם, שנטעו או חוללו". אבל הוא תיאר פרטים, כדי להוכיח, כי אין הוא כותב אוטופיה, אלא רואה מציאות. ,,הדבר נראה פלא, כל דבר טבעי הוא פלא" - כך הסביר והמחיש והחדיר אמונה. העיקר בעיניו היה מה שהוא הגדיר כרצון המדינה, כלומר, אמנות העם בכושרו להקים ולקיים את מדינתו... בדאגתו ובאהבתו ובשאיפתו הקריב הרצל את עצמו. זוהי סיבה מיוחדת להכרת התודה הנצחית. רבות הדרכים בהן אפשר לשרת עם: ביצירת המחשבה, בעמל כפיים, בעט ובאת ועוד, וכולן חשובות. אולם העליונה בדרגות השירות היא מסירות הנפש כי בעלדיה אין משים גורל,, ופדות מעבדות בלעדיה אין. מי בישראל היודע, או החייב לדעת, את זאת?
